תשמעו סיפור. אישה כבת 40 טיילה השבוע עם כלבה בשעת בוקר בשדרות הר ציון בתל אביב, בדרום העיר כשגבר תקף אותה מינית לעיני עוברים ושבים עשה בה מעשה מגונה לעיני כל ואיש מבין העוברים ושבים לא חש לעזרתה.

שומו שמיים. אנא אנו באים. זה קורה בעיר העברית הראשונה בעיר ללא הפסקה המתגאה כל כך על היותה אטרקטיבית, תרבותית עאלק ומוקד עלייה לרגל לכל צעירי המדינה. האם לסדום היינו לעמורה דמינו?

המדהים והמטריד בסיפור הנוראי הזה שעוברים ושבים ראו את המתרחש לנגד עיניהם והמשיכו בדרכם. המעשה המגונה נמשך דקות ארוכות וזולת צדקת אחת בסדום – אישה שטרחה והזעיקה את המשטרה כל השאר המשיכו הלאה כאילו היה מדובר בתסריט של כלב המטיל את מימיו בטבורה של עיר.

המקרה המזעזע הזה מתרחש בין השאר כי אין נוכחות משטרתית ברמת הרחוב בשום עיר במדינה, קל וחומר בתל אביב שבה עוברים וחיים מיליוני אזרחים שמתגעגעים כבר שנים לראות שוטר במדים המסתובב ברחובותיה כדי להעניק קמצוץ של בטחון לאזרחים החיים בתחושה שאין בטחון פנים וכל דאלים גבר.

המסר הזה מיועד למפכ"ל הבא של משטרת ישראל כי יוחנן דנינו נמצא בשלהי תפקידו ולמרבה הצער לא הצליח להחזיר את תחושת חוסר הביטחון לתושבי תל אביב ולאזרחי המדינה בכלל.

חוסר הביטחון שאנו חשים ברחוב/בכבישים/בחופי הרחצה ובמקומות ציבוריים הם תוצאה של הידרדרות מתמשכת של שנים ארוכות בנוכחות משטרתית האמורה להעניק הרגשה שיש מישהו ששומר עלינו. למשטרת ישראל יש עשרות אלפי שוטרים. היכן הם? מדוע לא רואים ומרגישים אותם?

חג החרות המשמש ובא יכול לשמש נ.צ. להתנהלות אחרת עם סדר עדיפות אחר של משטרת ישראל. על המפכ"ל הבא של המשטרה לחשב מסלול מחדש, לנער את הארגון שהוא מהחשובים במדינת ישראל, להחזיר את הביטחון לרחובותינו ולהוכיח לעבריינים המתרבים במקומותינו שהפשע והאלימות אינם משתלמים.