בשורה נפלאה לטומני הראש בחול: המלחמה בפלסטינים עברה, בשעה טובה ומוצלחת, לאיזור הקסום שנקרא "הזירה המדינית". עכשיו כיף להילחם בהם, לנצח אותם ולהקניט, ובעיקר להאשים אותם ש"הם מנסים להילחם בנו בכל מקום". וכל זאת בלי לשפוך אפילו טיפה אחת של דם. נפלא, לא? שרק ימשיך כך לנצח נצחים.

ישראל, בניצוחו של נתניהו, שיכללה לדרגת אמנות את שיטת המילכוד: מצד אחד אף אחד לא מדבר עם הפלסטינים ולא מציג שום תוכנית מדינית. מצד שני, כשהם מנסים לעשות משהו באו"ם או בכדורגל, מתנפלים עליהם בצעקות של "ככה לא תשיגו שום דבר. רק הידברות מדינית אנו רוצים". מצד שלישי, כששואלים מתי ישראל תציג תוכנית מדינית, התשובה היא תמיד "הרי אין עם מי לדבר. הרי אולמרט כבר הציע להם הכל…".

זה כבר לא "מילכוד 22" אלא "מילכוד 33". לאן שלא יפנו אלה שאנחנו רוצים להתגרש מהם – הם יחטפו בומבה בפנים. שמחה ברחוב בלפור, דיצה במרכז הליכוד. שלא ייגמר לעולם.

אורן חזן. רק שהמציאות לא פועלת לפי גחמותיו…(צילום אתר רשמי, פייסבוק)

אבל המציאות, חצופה שכמותה, לא פועלת לפי גחמותיו של אורן חזן. לחץ שאינו משתחרר – מצטבר. וכשהסיר מתפוצץ (והוא תמיד מתפוצץ כשלא מורידים אותו מהאש) – כולנו עפים איתו לעזאזל. כבר קיבלנו את זה באוטובוסים, בסכינים, בחטיפות. בסיבוב הבא על הכיריים נגלה משהו אחר.

ומה שיפה בזה הוא שגם אז אפשר יהיה להמשיך ולבוא בטענות לפלסטינים, שהם "מבינים רק כוח". זה כבר יהיה "מילכוד 44".