לכעוס על מירי רגב זה הדבר הכי קל. אחרי הכל, הגברת מנפיקה ציטוטים ושערוריות על בסיס יומי. לכן גזרתי על עצמי שלא להתעצבן ממנה. שארץ נהדרת ויובל סמו יתעסקו איתה.
עד שראיתי את כתבתו (המשובחת כרגיל) של עמית סגל על הבחירות האחרונות וכיצד הליכוד ניצח אותן. האסטרטגיה שעשתה להם את העבודה היתה הסתערות בגלים אינסופיים על הבסיס האלקטורלי שלהם עם מסרונים והודעות מוקלטות בטלפון. כמובן שזה בסדר ולגיטימי, השאלה היא מהם התכנים של המסרים הללו.
מירי רגב, בשיקוץ שאין גדול ממנו, לחצה ישר על הכפתורים הבזויים: "אלה שקראו לנו פעם 'צ'חצ'חים'", "בוז'י וציפי רוצים להשפיל את אנשי הפריפריה" ועוד פנינים מעין אלה. בלי בושה, לאור היום, ובתוך כל אפרכסת.
קשה לחשוב על הסתה וגזענות קשים מאלה. אם הליכוד היה ממש בלחץ והקמפיינרים שלו היו צריכים לרדת קצת יותר נמוך כדי להציל את המצב, אולי היתה רגב מזהירה את "מסעודה משדרות" כי האשכנזים הסמולנים מצפון תל אביב בדרך לאנוס את הבנות שלה.
השבוע היא הודיעה כי המדינה לא תממן ענייני תרבות שיש בהם הסתה. לפי העיקרון הזה, מירי רגב עצמה היתה אמורה לבלות היום בכלא נווה תרצה לצד יצאניות ונרקומניות. דברי ההסתה, הפלגנות והביזוי של אוכלוסיות שלמות שיצאו מפיה מחרידים ומבישים. אין לה שום גבולות וקווים אדומים. הכל מותר, הכל כשר. אתה יכול יום אחד לטנף על כל העולם וביום הבא להטיף לאחרים על נקיון פיהם.
