יום העצמאות ממלא אותנו באהבה לעם ולמדינה. ביום הזה אנחנו מאוד גאים להיות ישראלים. אנחנו יותר אמפאתיים איש לרעהו. ללא מילים אנחנו מביטים איש בעיני רעהו ומבינים שכולנו אחים. בני משפחה החיים תחת קורת גג אחת עם גורל משותף. האחווה עולה על גדותיה.
גם יום הזיכרון לחללי צה"ל הצמוד ליום העצמאות הוא יום קדוש ובעל משמעות מיוחדת לכל אחד מאיתנו. ביום הזה אנחנו מחבקים איש את זולתו ותחושת האחדות חזקה יותר מאשר בכל יום אחר בשנה. אוסף של רגשות עצובים וקשים המתכנסים למדורת שבט ישראלית שזר לא יבין.
ואז אני שואל מה לעזאזל קורה לנו בדרך חזרה מטיולי הטבע והפיקניקים של יום העצמאות. או אז אנחנו חוזרים לסורנו בשנייה. הנסיעה בפקקים הופכת לאלימה. המבטים משתנים ואנו שבים לאווירת המלחמה שלצערי הרב מאפיינת את החברה שלנו בכל ימות השנה. הרגשה רעה של אדם לאדם זאב. אווירה של חשדנות ופחד מפני אלימות המסתתרת בכל פינת רחוב עוטפת אותנו.
מדוע אי אפשר לשמור על הביחד הלאומי שלנו כל השנה. ביום העצמאות כמו בכל יום חול אחר. לקיים את הערבות ההדדית ואת כל ישראל אחים ברמה הכי פרקטית של החיים שלנו כאן. ללא חשדנות וקומבינות. ללא אלימות ופשע. ש"נחטא" כולנו באהבת חינם. זה לא עולה כסף והרווח יהיה עצום.
חזון אחרית הימים? אולי אבל זה בידיים שלנו. צריך פשוט להפוך את התחושה של יום העצמאות לכזו שתאפיין אותנו שבעה ימים בשבוע ואז תהיה לנו בובה של מדינה.
צא ולמד כמה אנרגיות אנחנו מבזבזים על שנאת חינם ועל חוסר האמון שיש לנו איש כלפי רעהו בכל תחומי חיינו. איזה רווח עצום היה יוצא לכולנו אם היינו חיים באמון מלא. אוטופיה? לא בטוח. קחו את הרגליים ותראו כיצד זה קורה ביפן. האם אנחנו רוצים להידמות ליפן. ממש לא. אבל לקחת מהם כמה דברים- בהחלט כן.
