בואו נשים את הקלפים על השולחן: אישה זה לא גבר. אנחנו חזקים יותר פיזית והן נבונות יותר מנטלית. כשמדובר על שדה קרב ואימונים קשים, הפער הזה משמעותי ובעל השפעה ישירה על חיים ומוות, וכמובן על תוצאות הקרב ברמה הטקטית והאסטרטגית. גם לפוליטיקלי קורקט יש גבולות. איש מאיתנו לא יסכים להפקיד את חיי צאצאיו בידי חבר למחלקה שנמצא שם מסיבות פוליטיות, אבל אינו ממש כשיר לתפקיד.
יש רק נקודה אחת קטנה שצריך לבדוק לפני שמאמצים את האג'נדה הזו: האם באמת קיים פער פיזי בין גברים ונשים באזורים ה"קרביים" של השירות הצבאי?
צפיתי השבוע בפרק ישן של "טופ גיר", ובו ג'יימס מיי מתלווה לכוחות הבריטיים שמסיימים שירות של 13 שנה באפגניסטן. "קפטן סלואו" נוסע שם בנגמ"ש עם חיילים שטעמו כדורים, הפגזות, מטעני צד וחגורות נפץ במינון גבוה מאוד ועל פני שנים. על הנגמ"ש פיקדה אישה ואפילו לא צעירה במיוחד. בריטית עם מבטא והכל, שמקצועה בחיים הוא להיות חיילת קרבית.
אם יש משהו שלמדתי מהבריטים (ואני זוכר היטב את חיילי המנדט כמו נתניהו) הוא שהם לא משחקים בכאילו. אם בצבא שלהם – שפועל בלב אזורי מלחמה וגרילה – יש נשים בתפקידים קרביים אז העניין הזה סגור מבחינתי. לאנגליות אין דם מיוחד או שרירים ארוכים יותר. מסתבר שמי שרוצה להיות קרבית, ועומדת ברף הכניסה הפיזי, שווה לגברים בכל דבר ועניין. ואם איזה רב טוען אחרת – יש לתת בידו רעשן ולומר: "הנה לך, שחק בזה ואל תדבר על מה שאינך מבין בו".
