איזה כיף היה לנו השבוע עם הידיעה המרעישה על "סגירת המרחב האווירי מעל חתונתה של בר רפאלי". מי לא שלף קולמוס מחודד והפליא לחבוט בעשירים המפורסמים. כל בעל דף פייסבוק שמכבד את עצמו המציא דאחקה על הנושא. המשקיעים יותר הגיעו למחאה החברתית. השרוטים ממש כתבו מגילות. דומה היה שכל המדינה מתנפלת על ההזדמנות להתקרבן. ולמה לא בעצם? לא בכינו – לא נהנינו.
כשלעצמי עוד לא החלטתי אם להגיע לאירוע או לא. מה שאני בטוח בו הוא שכולנו שבויים בעניין הזה בקונספציה שגויה ופופוליסטית. נסו לספר למישהו על "החתונה של העשיר ההוא שעלתה מיליון דולר" וחזקה עליכם לשמוע בתשובה קיתונות של קללות וטענות. "איך הם לא מתביישים? לאנשים אין מה לאכול ואלה מוציאים מאתיים אלף שקל על הליקופטר וצלם לחופה…"
אני הפסקתי לקלל את העשירים האלה והתחלתי לברך אותם. ברצינות גמורה. מיליון דולר שהוצאו על חתונה הם ארבעה מיליון שקל שיצאו מחשבון הבנק של מיליונר והועברו לחשבונותיהם של מאות מלצרים, פרחניות, טבחים, שומרים, עוזרים, מפיקים וצלמים, וכמובן טייס הליקופטר. וככל שהחתונות האלו עולות יותר כסף, כך אני יודע שיותר אנשים נהנו מהכנסה חודשית מוגדלת. צדק חברתי זה לא רק לרוץ ולייבב בשדרות רוטשילד. זה גם להפעיל את השכל הישר.
ומשהו קטן על ה"מרחב האווירי" שנסגר: ביום חמישי בלילה, בחלקת השמיים שמעל דליה ועוספיה, יש אולי בז וחצי ועפיפון טועה. שום טיסה מסחרית לא עוברת שם. שום אולטראלייט לא מעופף שם. הגורם היחיד שמשתמש במרחב הוא צה"ל ומשם לא שמענו תלונות. העיקר שצעקנו.
