כמו אותה פרה מפורסמת, גם ראש הממשלה שלנו אינו מחמיץ דלי של חלב שאפשר לבעוט בו. השבוע היה זה "סל התקציבים" למגזר הערבי, עליו החליטה הממשלה שלו. נתניהו רואה בעיניים רק דבר אחד – את הקלפי ואת מצביעי הליכוד שלהם יש להזכיר כי "אנחנו לא אוהבים ערבים".
לעומתו, השרה גילה גמליאל, עשתה עבודת שטח יסודית. היא ביקרה ביישובים ערבים, למדה את השטח וחזרה עם פסיקה חד משמעית: חייבים להזרים מיידית תקציבי ענק למגזר, משום שהוא קופח עד היום באופן חסר פרופורציה. אלמלא היתה גמליאל חברת ליכוד אפשר היה לחשוב שמדובר ביו"ר מרצ. אבל מה לעשות – דברים שרואים בשטח, בצירוף יושר אינטלקטואלי ומקצועי בסיסי – לא משקרים.
נתניהו, בשיא העליבות, ניצל את הרצח שביצע ערבי ישראלי בדיזנגוף כדי "לסנדל" את חבילת התמיכה. "קודם כל שימגרו שם את הפשע", תבע בשילוב של חוצפה וטיפשות.
קשה להאמין שאדם שהיה שר אוצר וראש ממשלה לא יודע מה כאן הביצה ומה התרנגולת. הפשע והנשק הלא חוקי צומחים במקומות שבהם יש עוני ושכונות מצוקה. אתה לא מעניש מקומות כאלה בארנק – אתה פותח להם אותו כדי למגר את הפשע. ולא לשם שמיים אלא כי זאת אחריותך כממשלה.
בטבלת היישובים הגדולים בישראל ושיעורי הפשע שבהם בולטת מודיעין לטובה, אבל מעניין לראות את הפער בין בת ים למשל (עם שיעור פשיעה גבוה) לעומת נצרת (עם שיעור פשיעה בינוני). נראה את נתניהו חותך תקציבים לבת ימים. בלי מלח הם יאכלו אותו, עד שגם עזרא סיידוף לא יעזור.
