השבוע החלו, בשעה טובה שידורי החדשות של "ערוץ 20", הנקרא גם "ערוץ המורשת". מדובר בתחנת שידור שמעולם לא היתה בישראל מוטה פוליטית כמוה. אפילו בימים העליזים של מפא"י וחבורת העיתונים המפלגתיים. בשל היעדרו של מחנה שמאלי ראוי לשמו במדינה, איש אפילו אינו מוחה על עזות המצח הזו. בידה האחת צועקת הממשלה (באמצעות מירי רגב בדרך כלל) ש"נגמרו הימים של העיתונות מטעם" ובידה השניה עושה את הדבר הזה בדיוק. לאור היום, בלי להתנצל ובלי להתבייש. הנימוק הוא ש"העם בחר ימין – אז מגיע לו תחנת שידור ימנית".
אם כן, מדוע כתבתי שמדובר ב"שעה טובה"? משום שגם ה-XXX הצמיגי ביותר יצוף בסופו של דבר על פני המים. צריך רק שיהיו לו מים כאלה. וזה בדיוק תפקידם של גלי האתר במקרה דנן: להביא את בשורת ה"פטריוטים", נוער הגבעות, הריקלינים והאראל סגלים אל הזירה שבה נקבע באמת מה העם רוצה לראות – זירת הרייטינג.
זה המקום שבו נגמרים התירוצים. אי אפשר יותר לטעון ש"משתיקים" מישהו, כאשר הממשלה על מגש של כסף פותחת לך ערוץ שידור ציבורי שאין עליו שום מגבלה. מעכשיו ה"עם" יצביע בשלט. ומה שיקרה ברור: אף אחד לא רוצה באמת לבזבז את זמנו על שידור פרבדאי המהלל את השלטון. אנשים תמיד יעדיפו לקבל חדשות מעניינות ומקצועיות מפי רזי ברקאי, רביב דרוקר ועמית סגל (שמרגיזים אותם) על פני הודעות לעיתונות שתדקלם להם ה"מתפכחת" עירית לינור (שמחניפה להם).
וכשזה יקרה, ונתוני הרייטינג של הערוץ יגרדו את הרצפה למרות שזו תהיה "אלטרנטיבה לתקשורת השמאלנית", נזכור שאי אפשר לשקר לכל האנשים כל הזמן.
