אני מודה שאני לא מבין כלום בענייני גז. האסוציאציה היחידה שלי בכל הנוגע לגז קשורה לצערי הרב בגרמנים וזו אסוציאציה קשה מאוד ונכון שאין קשר בין הדברים אבל מה לעשות אחרי כל כך הרבה ימי שואה וצפירות זה מה שהמילה הזאת עושה לי.
וגם אחרי ששמעתי בשבוע האחרון אינספור פעמים את המילים, כריש, לוויתן, תמר, תשובה, נובל אנרג'י ושישינסקי אני עדיין לא מבין דבר וחצי דבר מהשקשוקה שמישהו כנראה מכין לנו לדורי דורות.
בדבר אחד אני בטוח שמישהו הולך לעשות עלינו סיבוב של מאות מיליארדי דולרים בעשרות השנים הבאות וכשהוא ינפוש באיים הקאריביים על חשבון מתת האל שקיבלנו, אנחנו נריח גז במחיר יקר.
העובדה שניסו להסתיר מאיתנו את כל פרטי העסקה היא לבדה אומרת שמשהו כאן מריח לא טוב וזה לא היה גז. כמעט שבא לי לומר שריח של גז חרדל עולה באוויר כדי לחסל ולהרדים את כושר השיפוט שלנו בשאלה האם העסקה טובה או רעה ליהודים?
מה שבטוח הוא שלפחות מחצית מחברי הכנסת גם הם בורים ועמי ארצות בענייני גז. ההבדל בינינו לביניהם שהם מרימים ידיים והם מחליטים עלינו… נכון שאנחנו הם אלה שבחרנו אותם לייצג אותנו אבל מי אמר שדמוקרטיה היא שיטת הממשל הטובה ביותר? אגב, אני אישית מעדיף אותה על פני כל שיטה אחרת אבל יש הסבורים באופן שונה ומי יודע אולי בסופו של יום הם צודקים.
מה יהיה בסופנו? יהיה גז. כנראה הרבה גז. המחירים במקרה הטוב יהיו שפויים ומישהו שיהיה לו לבריאות כנראה יעשה עלינו את הקופה של החיים שלו ואנחנו נחזור לחורים שלנו, בודקים איך אפשר לחסוך שקל לשקל כדי לשלם את המשכנתא שלקחנו על עצמנו ל-30 שנים ובסופו של יום משלמים מסים כחוק, הולכים למילואים ולקראת חצות שרים "התקווה" והולכים לישון בתקווה לשחר של יום חדש.
ואז נתעורר בבוקר ונראה ששום דבר יוצא דופן לא קרה. מה שהיה הוא שיהיה. המרוץ המטורף של רובנו אחרי… אחרי מה בעצם? נמשך במלוא עוזו ואולי יבוא לציון גואל. אמן כי יהי רצון.
