החוק השלישי של ניוטון (לפיו תנועה לכיוון אחד מייצרת כוח נגדי שקול) תקף גם במישור החברתי. לכל פעולה ומגמה יש גם תגובת נגד. שלא כמו בפיזיקה היא אינה מתמששת מיידית אלא נבנית לאט לאט ובמסתרים. וכשהיא מבשילה – היא נגלית באחת ומשפיעה מיד.

הדוגמה הטובה ביותר היא שלושים שנות שלטון מפא"י, שיצרו זרם תת-קרקעי של התנגדות ומחאה. הגלגל התהפך בשנת 1977 ולפתע מדינה – שבה כולם היו שמאלנים ומפא"יניקים – שינתה את דמותה. לכן, כשאומרים לך היום ש"המדינה הולכת רק ימינה ואין תחליף לביבי" – קח זאת בערבון מוגבל מאוד.

שלטון הליכוד לוקח את כל מה שהיה רע בשלטון מפא"י, את כל מה שהתלוננו עליו בעבר, ועושה זאת חזק יותר וגבוה יותר מהמקפצה. אחת הטענות העיקריות נגד ימי מפא"י היא שהשלטון חילק ג'ובים רק למקורביו ומי שלא היה במועדון נשאר בחוץ. ומה עושים נתניהו וחבריו היום אם לא אותו הדבר בדיוק? בשם המילה המטופשת "משילות" הם מבקשים להחזיר את שיטת החצר הביזנטית, שבה חברי המפלגה משובצים לתפקידי מפתח – ולעזאזל הכישורים, ועדות האיתור והאינטרס הציבורי.

הליכוד מסוגל אולי להערים קצת על מצביעיו, אבל עם החוק השלישי של ניוטון גם הוא לא יכול להתעסק. בכל פעם שבה מירי רגב, דוד ביטן, יריב לוין ומיכאל זוהר עושים עוד מהלך "למען המשילות" (או סתם תוקעים שטות ב"שבתרבות") – הם מוסיפים עוד משקל לכוח הנגדי שמתעצם עליהם. ביום אחד, שאולי אינו רחוק, הכוח הזה יתהפך עליהם.