אם אנחנו רוצים להתחיל להחלים מטבח ה-7 באוקטובר, אנחנו מצווים להוציא מהמילון הישראלי-יהודי את המילה הכלה. הבטחנו לעצמנו שנזכור ולא נשכח את הטבח, הרצח והאונס של היום הארור ההוא.
במשך כשנתיים נלחמנו עם ידיים אזוקות לאחור כי אחינו ואחיותינו שימשו מגן אנושי לחמאס מפני כוח האש והמחץ של צה"ל. סרקנו בפינצטה את השכונות של עזה שנכנסנו אליהן מתוך חשש כבד שלא לפגוע בחטופים הרבים שהיו בידי החמאס.
לא עוד. כל החטופים החיים כבר בבית – ונכון שנותרו עדיין חללים שיש להשיבם לאדמת הארץ לקבורה של כבוד, מחילה וסליחה – אבל כללי המשחק חייבים להשתנות לחלוטין מול אויב ערל לב ואכזר כמו החמאס.
אתמול, בפעם המי יודע כמה, החמאס שוב הפר את הפסקת האש, ירה על חיילי צה"ל וכתוצאה מכך נהרג הלוחם אפי פלדבאום, אב ל-5 בן 37. צה"ל הגיב ובסופה של תגובה הכלנו את האירוע. את השפה הזאת החמאס לא מבין. הוא היה מבין, וגם זאת בספק, אם צה"ל וחיל האוויר היו משטחים שכונה שלמה בעזה. זו השפה ולצערי אין בלתה. רק כשבני המוות הללו יבינו שזו השפה שבה אנחנו מדברים, יש סיכוי שיניחו את נשקם. ניסינו הכל ולא עזר דבר, הם נותרו ארגון רצחני וחסר רחמים.
אין לנו יותר חטופים חיים בעזה, ולכן האצבע צריכה להיות הרבה יותר קלה על ההדק. לא נראה לי שטראמפ באמת מוטרד אם התגובה הישראלית תהיה מידתית או שתצא מפרופורציה. הוא משייט ברחבי העולם ועובר מעניין לעניין.
אנחנו צריכים לעשות מה שטוב ליהודים מבלי להתחשב עד הסוף במה יגידו הגויים. גם ככה אנחנו במצב שהעולם כולו נגדנו, וזאת בין השאר בגלל אפס הסברה מצידנו. אז אם זה המצב, בואו ננצל אותו ונמקסם את התוצאה לטובתנו, ואחר כך נעסוק בשיקום מצבנו ותדמיתנו בעולם. גם הזיכרון של העולם לא משהו והוא עסוק בענייניו.
נ.ב. מה לעזאזל הדבר הזה של גיוס המונים למען החטופים הגיבורים שחזרו אלינו ממנהרות החושך והמוות של עזה? מדוע הם צריכים להתבזות ולגייס כספים כדי לשקם את מצבם? שלא יהיה ספק, יש לסייע להם, אבל לאן שוב נעלמה המדינה? מדובר בכסף שולי לחלוטין בהשוואה למיליארדים שמתבזבזים כאן על מטרות וציבורים שאינם תורמים דבר למדינה. שתתכבד המדינה ותכניס את היד לכיס, כדי שלא יהיה חטוף אחד שזקוק לעזרה ואינו מקבל אותה, תוך בקשת סליחה.
