שתי קבוצות הכדורסל המקומיות רושמות יחד שישה משחקי ליגה עם ניצחון בודד, אחרי הפסדים השבוע לשוהם ולשדרות, כשאפשר כבר להריח את הדרבי מתקרב
(צילום ארכיון: עוצמה מודיעין)
ישנה הסטיגמה על הכדורסל, בהשוואה לכדורגל, נניח, שהוא אליטיסטי, מבוסס, חבר של כבוד בקבוצת הפייסבוק "אשכנזים עילאיים ומתנשאים". הכל טוב ויפה, ובעידן הפוליטיקלי קורקט עדיף לסתום, אבל וואלה, לא מזכיר מישהו? לעזאזל, זה בול אנחנו. טופ עשר בזכאים לבגרות, שיעור הלומדים לתואר ראשון פה בגילאי 20-29 הוא מהגבוהים בארץ, חמישים אחוז מתגייסים לסיירת מטכ"ל, חמישים אחוז הולכים לקורס טיס, חמישים אחוז סגורים ב-8200 ותשעה בדיוק הופכים לנהגי בוס.
עזבו את הפוליטיקלי קורקט, לא צריך להיות גאון כדי להבין שזאת עיר עם פוטנציאל אדיר להיות עיר של כדורסל. הקרקע מוכנה, רק לשתול ולחכות לעונה. ועדיין, בעירייה, למשל, מתעקשים ללכת עם הראש בקיר. עם תקציב של מיליון שקל שמקבלת קבוצת הכדורגל, קבוצת כדורסל מקומית כבר מזמן עולה ללאומית. אפילו שתיים. עובדה שלארצית הן הגיעו עם רבע תקציב. במקום זה הן צריכות להילחם על מקומן בארצית, בעוד עירוני מודיעין מדשדשת בליגה ב' כעשור. לעזאזל, כשהקימו אותה אוואטר זכה באוסקר, והיום עוד רגע אנחנו נוסעים במכוניות אוטונומיות.
מכבי מכבים-רעות עלתה לליגת הכדורסל השלישית בטיבה כבר לפני שלוש שנים, אבל כל עונה שלה שם היא בגדר נס. הפתעת העונה אשתקד מחזיקה באחד התקציבים הנמוכים בנמצא, ולמרות שסיימה רביעית בליגה היא עדיין מועמדת לירידה, עכשיו אולי יותר מתמיד, כשאף אחת כבר לא חוטאת בשאננות.
עוצמה מודיעין הזיעה חמש שנים כדי להגיע לליגה הארצית. כישלונות חוזרים ונשנים לא ריפו ידיים, ועכשיו מדובר בחלום שיכול ויחזיק מעמד עונה אחת בלבד. עם תקציב מהנמוכים בליגה גם היא מועמדת לירידה.
כולנו ראינו מה קרה כששתי היריבות העירוניות נפגשו לקרבות מאני טיים היסטוריים. האולמות התפקעו, אנשים ישבו לגובה. תכונה אחזה בעיר ימים ארוכים קודם לכן. שחקני מחלקות הנוער החליפו בבתי הספר טראש טוק חינני. זה הספורט, העניין, התשוקה, התחרותיות, אבל מעל הכל, הסיפור. סיפור ששווה שיסופר, סיפור ששווה שיישמעו. ערים צומחות מהסיפורים הללו, מדינות צומחות מהסיפורים הללו.
בינתיים המקומיות סופרות יחד שישה משחקי ליגה והמאזן העירוני לא מחמיא – חמישה הפסדים וניצחון בודד. כרגע נדמה ומדובר בטרגדיה. אם שתיהן ירדו והכדורגלנית שוב תבעט בדלי, כאילו לא עשינו כלום. אבל אפשר להתנחם בעובדה שבעוד שבוע יהיו לנו שני ניצחונות, בוודאות. עוצמה ומכבי נפגשות לדרבי, ואחת תצא עם ידה על העליונה, אלא אם יקרה הבלתי אפשרי. והאמת? כבר היו לנו דרבים עם שבעה מורחקים, אז שווה לעקוב בשידור ישיר. ויש כזה, אגב. חפשו בפייסבוק של "אנחנו הצעירים".
מכבי שהם מול מכבי מכבים רעות 88-107
המכבים הגיעו אחרי שני הפסדים גב אל גב, השני מול המועמדת הראשית לעלייה ואחרי שהיו רחוקים חצי דקה מניצחון. אופטימיות כן שררה טרם המשחק, אבל היא התנפצה אל מול מטח השלשות שהמטירה היריבה הצעירה. תומר כהן, אלון דמבינסקי, רום שרמן, אלון ניניו ודין אליעזר עוד עמדו בקצב ברבע הראשון, שהסתיים ב-24:30. אבל עם פתיחת הרבע השני שחקני שוהם הפציצו מבחוץ כאילו היו גולדן סטייט, בדרך ל-26:43 בשתי דקות. המכבים חזרו מפסק זמן מפוקסים כדי לרוץ 0:10, שסידר להם פיגור חד ספרתי עם הירידה לחדרי ההלבשה – 43:50.
האורחת המתינה בסבלנות שהאחוזים של שוהם מהשלוש יתיישרו, אבל בשוהם עיקמו אותם יותר. ארבע שלשות מסחררות בפתיחה והגנה חונקת עשו 49:73 שלוש דקות לסוף הרבע. ריצת 13:30 קטלנית היתרגמה בלוח ל-56:80 בפתיחת הרבע הרביעי, שהפך לגארבג' טיים ארוך מהצפוי. רום שרמן ודין אליעזר תרמו 20 נקודות כל אחד למכבי. תומר כהן (15) ואלון ניניו (11) היו הנוספים לקלוע בספרות כפולות. עוד עלו על הלוח אלון דמבינסקי 7, רועי דרום 6, ראיין דניאל ועידו גונן קלעו 4 כל אחד, ותומר מאיר עם נקודה בודדה.
"משחק מטורף", סיכם נמרוד כהן המאוכזב. "קלעו עליי 21 שלשות בשישים אחוז. זה פסיכי. 64 נקודות רק מהשלוש. זה יום קשה, וכל הקבוצות מסביב ממשיכות להתחזק ולהביא שחקנים. לוד הביאו עכשיו את רז ניסים כהן. זה מה שחסר לי, רגע לפני המשחק בינינו. אני פחות אופטימי ממה שהייתי לפני שבוע. המצב לא להיט, אבל הוא יכול להתהפך. אנחנו נגד אשקלון ברביעי, שזה קצת יותר הרמה שלנו, ונגד לוד בראשון. נקווה שרז כהן לא מחובר. אחר כך עוצמה מודיעין שהם בלבל שלנו. אז שלושה ניצחונות והכל מתהפך, ושניים מהמשחקים בבית".
מכבי שדרות מול עוצמה מודיעין 65:81
אחרי הניצחון הגדול על קריית אונו במחזור הפתיחה התייצבה עוצמה מודיעין בנחל שורק, למפגש מול מכבי שדרות. אור פלבניק, דני טימקוב, אסף אוחנה, מעוז מזר ואמיר אבנרי, שפתחו במשחק הראשון, קיבלו את הקרדיט בחמישייה פעם נוספת. חרף שמחת הניצחון הראשון, ואולי בגללה, בעוצמה היו כחולמים. בינתיים שדרות ברחו ל-2:13 ואחר כך ל- 3:18, ועד שהעוצמות הקיצו נגזר עליהם לרדוף. הם עשו את זה בסדר,, 14:22 בסוף הרבע, שמונה בלבד ואף פחות מכך עם הירידה למחצית. לוח התוצאות הראה 35:39, אבל אשר חגי היה אופטימי, יותר גרוע מזה אי אפשר. למרבה ההפתעה, הרבע השלישי היה לכל הפחות גרוע באותה מידה. חגי והצוות קיוו להפתיע את המארחת עם אזורית, אבל בשדרות לא התרשמו והמטירו עשר רצוף כדי לעלות ל-42:54 ומשם לשייט על מצב טיסה. בעוצמה רשמו מיני קאמבקון, כדי לקצץ בהפרש לשמונה, אבל בשדרות ניערו את האבק ויצאו להחזיר. בעוצמה מודיעין הרבו לקלוע אביב נטף עם 12 נקודות, אסף אוחנה ועידו ברגמן קלעו 11 נקודות ומעוז מדר הוסיף 9 נקודות.
"זה היה משחק לא טוב שלנו, גם הגנתית וגם התקפית. גם במשחק הראשון לא יצאנו טוב למחצית השנייה", כך אורי צין, עוזרו של חגי. "יש לציין לחיוב את אביב נטף, שחזר מפציעה ובלט יחסית לטובה מעל כולם".
