מועדון הג'ודו מיטב מודיעין ישלח בסוף השבוע שלושה מתחרים לתחרות הגראנד סלאם הבינלאומית בתל אביב, ביניהם גם גילי שריר שתקווה להשיג את הקריטריון האולימפי
(צילום: באדיבות איגוד הג'ודו)
אפשר היה להריח את זה: הג'ודוקא ממיטב מודיעין קוטפת מדליה אולימפית. בחדשות היו מראיינים את אייל בכר, בכיכר יקותיאלי היו תולים את החליפה שלה מכיתה ו' ובעוד עשור היא הייתה משתתפת בהישרדות הירח. ואז הגיעה הקורונה. עכשיו יש לנו עוד חצי שנה לחכות וכבר התרגלנו לריח. אחרי כל זה, מוזר להגיד, הקלפים הסתדרו בסדר, או לכל הפחות, בסדר שהם הסתדרו.
שריר קרעה רצועה והקורונה הכתה, אבל מינוס-מינוס-מינוס גדול יותר, יוצא פלוס. משוחררת טרייה, בריאה כמו אגוז ברזיל וטוקיו מחכה לה. הכרטיס לאולימפיאדה אצלה בכיס, אבל היא צריכה לשמור עליו, ואלו בהחלט לא ימים כתיקונם. עם המסיכות והחליפות הלבנות קל להתבלבל בין ג'ודוקא פלוני לרופא במיון קורונה. בתנאים הללו היא ערכה לא מכבר קאמבק מרגש בטורניר דוחא. אחרי שנה וארבעה חודשים בלי תחרות, מול יציעים ריקים, קרב אחד והביתה. הכי רחוק מרומנטי שאפשר. אבל המשוכה הגבוהה מכולן מאחוריה – הברך החזיקה, חלודה הוסרה, מפה זה אמור להיות יותר קל. כלומר, כבר מחר. הגרנד סלאם הוא מהטורנירים היוקרתיים ביותר בעולם הג'ודו, ותל אביב מארחת. חמישי-שישי-שבת, שידורים בערוץ הספורט. מי שלא יתחסן, יעשו לו עם מחיקון.
"היה כיף לחזור למזרון אחרי למעלה משנה. אף פעם לא הייתי בחוץ תקופה כזאת. התחרות בדוחא לא הייתה כל כך טובה, אבל זה תהליך שאי אפשר להאיץ", מספרת שריר.
תשחזרי לי את רגע הפציעה.
"זה היה קרב על מדליה. נכנסתי לתרגיל, ענבל דחפה אותי קצת, לא בכוונה או משהו, העייפות, העוצמות, הברך לא עמדה בזה. שמעתי שקרה משהו לברך, הרגשתי, אבל לא יכולתי לוותר. אדרנלין של קרב, הרצון לנצח, לקחת מדליה. אני אף פעם לא מוותרת. חזרתי, המשכתי דקה, שמתי משקל על הברך וקרסתי. השופטת אמרה לי 'את לא קמה שוב'. ונתנה את הניצחון לענבל".
ירדת בדמעות מהמזרון.
"שני הרשקו שאל אותי אם אני בוכה כי נפצעתי או כי האולימפיאדה בסכנה. אני חושבת שבכיתי כי לא רציתי להפסיד, הרגשתי שהגוף שלי בגד בי. רציתי את המדליה הזאת. אחרי ארבעה הפסדים במעמד הזה. רציתי לכתוב סוף אחר. בהתחלה חשבתי שזה פחות חמור, התבאסתי שוויתרתי. רק אחרי עשרים וארבע שעות הבנתי שזה הרבה יותר רציני. כשירדתי מהמטוס לא יכולתי לעמוד על הרגל. כשהגעתי לאורתופד הברך הייתה כל כך נפוחה, שהוא לא היה יכול לבדוק אותה. כשהוא אמר שזה קרע ברצועה הצולבת, סירבתי להאמין. ביקשתי MRI".
רגע לפני האולימפיאדה, האמנת שתצליחי להתאושש בזמן?
"אני תמיד מאמינה. היו לי שתי אפשרויות: ניתוח או שיקום שמרני. אבל בגלל שהשעון תקתק זאת לא באמת הייתה שאלה. להתאושש מניתוח זה תשעה חודשים, ולא היה לי את הזמן הזה. חזרתי להתאמן, הברך עדיין עשתה בעיות, אבל מסתדרים עם מה שיש. ואז התחילה הקורונה. ביטלו תחרויות, סגר. ביום שדחו את האולימפיאדה, שני התקשר אליי ואמר לי 'את עושה ניתוח'".
שנה אולימפית, התכונה אדירה. בישראל תמיד שמים את כל הביצים בסל של הג'ודו. ביצי חופש, מן הסתם. הדירוג האולימפי מורכב מחמש התוצאות הטובות ביותר, במקרים מסוימים שש, ובכל משקל רשאי לקחת חלק רק אחד מאותה מדינה. שריר עשתה מקום 9 באליפות עולם וארבע פעמים הגיעה חמישית בטורנירי גרנד סלאם וגרנד פרי. זאת אומרת שכרגע היא נמצאת ברשימה האקסקלוסיבית של טופ 20 בעולם, בדרך לארץ השמש העולה. חלון הקריטריון הישראלי ייסגר כבר אחרי גרנד סלאם תל אביב, ושריר נמצאת במרחק ביטחון מענבל שמש. חלון הקריטריון האולימפי, מאידך, ייסגר בעוד כמה חודשים והספירה לאחור החלה. הרבה יכול לקרות. אחרי שני שיקומים, שמרני ופולשני, סגר, חגים וסוף שבוע, היא מוכנה למשימה. לוחמת, אמנית לחימה. היא המשיכה להילחם עם קרע ברצועה, מחזיקה את הברך במקומה מכוח רצונה. אפשר להניח שהיא תמשיך להילחם גם אחרי פריז 24'.
"אם האולימפיאדה הייתה נערכת במועד המקורי, לא הייתי מגיעה מוכנה במאה אחוז, פיזית. הברך אז לא הייתה במצב טוב. הקורונה עזרה לי במובן הזה, אפשר לומר. עכשיו אני מתחילה את החזרה. זה תהליך הדרגתי, כל יום שעובר אני מתחזקת עוד קצת, בעיקר בראש. אני עדיין לא בשיאי, אבל אף אחד לא בשיא כרגע, כולנו מכוונים לפיק בקיץ".
יש פחד להיפצע שוב?
"פעם האולימפיאדה הייתה חלום, היום היא לא חלום, היא מטרה. היא בהישג ידי, אני יכולה לראות אותה. אם זה לא יקרה, זאת תהיה אכזבה עצומה. כרגע אני מרגישה שיש אפקט פסיכולוגי שפועל. בדוחא לא הרגשתי כמו בדרך כלל. טיפה חששות. יש טירוף לפני תחרות, לי היה משהו שונה. פתאום הלחץ וההתרגשות הפתיעו אותי. אבל עברתי את טבילת האש הזאת ואני חושבת שזה עזר. טבילת אש חיובית בסך הכל. אני עובדת עם פסיכולוג ספורט. רוב העבודה היא מנטלית כי הברך כבר בסדר. עשיתי את כל המבחנים, את כל המבדקים שיש. אני מרגישה טוב באימונים, 95 אחוז חזרתי לעצמי. לקראת גרנד סלאם תל אביב אני נרגשת באופן חיובי. זאת הזדמנות מעולה. תמיד כיף להתחרות בישראל. קהל כנראה לא יהיה, אבל יצפו בזה בטלוויזיה. אני רוצה שיראו שחזרתי".
את מצליחה להגיע למודיעין בתקופה הזאת?
"במודיעין לא מתאמנים בגלל ההנחיות של משרד הבריאות. אני כל הזמן בוינגייט. שני אימונים ביום, כמעט כל יום. טכניקה, משקולות, ריצות, עיסויים, פיזיותרפיה, תזונאים, פסיכולוגים. הכל מהכל. ועדיין חשוב לי להגיע למודיעין, זה כמו בית שני. אני מדברת עם אייל (בכר) כל הזמן. הוא עזר לי מאד לאורך כל התהליך. אני מתקשרת אליו לפרוק והוא תמיד מקשיב. הוא יודע להרגיע אותי".
בתקשורת שומעים הרבה על שירה ראשוני וגפן פרימו, ואת משום מה חומקת מתחת לרדאר.
"עדיין לא עשיתי תוצאה משמעותית. הייתי מקום חמישי כמה פעמים, מקום תשיעי באליפות עולם, אבל גפן עשתה זהב בגרנד פרי, מדליה בגראנד סלאם, ארד באליפות אירופה. שירה לקחה כבר איזה עשר מדליות, כולל זהב, גם בגראנד סלאמים. אז כן, לא שמעו עליי עדיין, אבל עוד ישמעו".
*****
600 ספורטאים ומלווים מגיעים לישראל דרך נתב"ג הסגור, בלי מלונית ובלי בידוד ביתי. פרופסור גליה רהב כבר הביעה את מורת רוחה, אבל אצל יושב ראש איגוד הג'ודו, משה פונטי, מילה זאת מילה. הפרטים נסגרו בדוחא, גראנד פרי תל אביב עבר שדרוג והפך במחי חתימה לגראנד סלאם. עכשיו כולם מתקשרים לביבי כדי לשאול אותו מה סוד ההצלחה של ישראל, אבל אם רוצים לעשות את זה דיפרנציאלי, מוטב להם שיתקשרו לאייל בכר, מנהל מועדון הג'ודו מיטב מודיעין. מלבד גילי שריר, שניים נוספים, בני טיפוחיו, עתידים לקחת חלק באירוע היוקרתי – נועם ליבה, שיתחרה בקטגוריית משקל עד 60 ק"ג, ודניאל סבג, שיתחרה בקטגוריית המשקל עד 90 ק"ג.
אייל בכר: "זה הישג משמעותי למועדון ששלושה ספורטאים שמייצגים אותנו בתחרות בסדר גודל כזה, הנחשבת לאחת התחרויות החשובות בסבב. גם בתקופת הקורונה החבר'ה עבדו קשה לקראת התחרות, ואני מקווה ומחזיק אצבעות שההישגים יהיו בהתאם. יש לנו עוד הרבה ספורטאים צעירים ששואפים להגיע להישגים של גילי, נועם ודניאל ואנו מייחלים שנוכל לשוב בקרוב לאימונים סדירים במועדון".