אני לא אוהב את רוב עורכי הדין לענייני פלילים. נזכרתי בכך השבוע בפרשת סוכן הדוגמניות שי אביטל והחשדות נגדו
בראש הדברים אני מבקש לציין כי כל מה שייאמר כאן הוא לכאורה. איזה כיף שיש את מילת הקסם הזאת, כי אחריה אתה רשאי לשחרר את כל העולה על ליבך ולהיכנס במי שבא לך ואיש לא יוכל לתבוע אותך.
בעברי שימשתי ככתב פלילי של העתון מעריב בימיו הגדולים בשנות השמונים של המאה שעברה. אחת החוויות הכי פחות נעימות לי הייתה המפגשים והאינטראקציה עם עורכי הדין הפליליים. לעתים היא הייתה עוד פחות נעימה מאשר עם העבריינים עצמם, בימים שעבריין היה עבריין ולא החננות של היום. אני מתכוון לאלה שכיכבו ב"רשימת ה-11", שזה אומר ליגת העל של עברייני ישראל.
אני לא אוהב את רוב עורכי הדין לענייני פלילים. נזכרתי בכך השבוע בפרשת סוכן הדוגמניות שי אביטל והחשדות נגדו, שעל פניו נראים מבוססים וחד משמעיים נוכח ריבוי המקרים לכאורה שבהם עשרות דוגמניות, וסתם קטינות מצודדות מראה, מתלוננות על אונס והטרדות בוטות מצידו.
מצד אחד שני ערוצי הטלוויזיה העיקרים שלנו משדרים תחקירים ועדויות, חלקן בפנים חשופות, על מעשיו לכאורה של שי אביטל במשך שנים ארוכות, ומן הצד האחר עורך דינו המכחיש באופן גורף וחד משמעי את כל המעשים והחשדות, כאילו היה מדובר בלקוח שלו שזה עתה יצא מרשימת ל"ו צדיקים והוא בכלל מלאך שרת שכל מעשיו קדושה וטהרה.
כיצד, אלוהים אדירים, מעיזים אותם עורכי דין להתייצב נוכח פני האומה בכל אולפן וכלי תקשורת תוך שהם מכחישים בהבעת פנים וטון דיבור את מעשיו של הלקוח שלהם, כאילו שהספיקו תוך יום-יומיים לבדוק את כל החשדות ולהגיע לכלל הבנה שהלקוח שלהם זך וטהור ולא נפלה שגיאה או רבע גרם של חרטה במעשיו והתנהגותו?
האם התמורה הכספית הגבוהה מאוד שהם מקבלים על ייצוג הלקוח כוללת את ההתחייבות שלו להופיע ולהכחיש את כל החשדות? האם הכסף יענה את הכל? והיכן הבושה וההתבזות? ומנין עזות המצח להסתכל לנו, מיליוני הצופים, בעיניים ולעוות ולמחוק את כל העדויות שזה עתה ראינו ושמענו?
האם כך היו אותם עורכי דין מרגישים ונוהגים אילו הבת שלהם או בת הזוג שלהם הייתה אחת הקורבנות של שי אביטל? טלו קורה מבין עיניכם.
