יום הכיפורים מתגנב לתוך חיינו לאט ובשיטתיות. זה מתחיל בראש השנה הממלא את כרסנו בארוחות חג. רוצה לומר, חכו חכו הנה בא צום יום הכיפורים ואתם עוד תתגעגעו לכל ביס שאכלתם בראש השנה…

ואז באים הימים הנוראים שכבר במהלכם אנחנו נדרשים לתחילתו של החשבון הנפש שלנו. אבל בינינו למי יש זמן? רובנו בתוך ההמולה, הלחץ והסידורים היומיומיים ועד שלא נכנס יום הכיפורים במלוא הדרו וחשיבותו אין לרובנו שנייה אחת לעצור ולבקש סליחה מהנהג שחתכנו כרגע על הכביש או מהחבר לעבודה שאתמול הייתי ציני כלפיו.

רק דממת יום הכיפורים מאפשרת לנו באמת להתכנס לתוך רמ"ח אברינו, לפשפש במעשינו ואני אומר לכם אין צורך בבדיקה מדוקדקת כדי להבין שבמהלך השנה שחלפה חטאנו ועוד איך חטאנו! לא רק בעבירות שבין אדם למקום אלא ובעיקר בחטאים של בין אדם לחברו. אני מציע שכבר לאחר תפילת הנעילה וסיום הצום לבקש סליחה ומחילה על החטאים הרבים שנחטא בהם בשנה הקרובה שהלוואי ותבוא עלינו לטובה.

אני מסרב לקנות את הנוהג שבו יום אחד בשנה אנחנו מתעטפים בטלית, מרימים עינינו לבורא עולם ומתחננים לסליחה וכפרה אולם ביום שלמחרת הצום אנו חוזרים לסורנו. אדם נדרש לעשיית חשבון נפש יום יום ושעה שעה. הדברים אינם נאמרים מהשפה החוצה בבחינת מילים… מילים…

חשבון נפש יומי יביא אותנו למציאות נעימה ומפויסת יותר בינינו לבין עצמנו ובאינטראקציה שלנו עם העולם הסובב אותנו. רוצים עולם טוב יותר? ירוק יותר? אוהב? תתחילו בחשבון הנפש היומי שממש לא חייב להתחיל עם כניסת הצום ולהסתיים בסיומו.

אין ספק שזו מלאכה קשה ואין עליה תגמול כספי. מדובר בעבודה יומיומית, סיזיפית שבסופה (אין לה סוף…) הרווח כולו שלנו והוא שווה הרבה יותר ממשכורת 13 או בונוס סוף שנה.

שתהיה לנו חתימה טובה בסיומו של כל יום.