לינה גלושקו ממודיעין גרפה את התואר גם בתחרות השלישית של "סבב וולוו 2020", ועכשיו נותר רק לחכות לסיום המגיפה כדי לראות האם היא תעבור בהצלחה את המעבר האמיתי לבוגרות
(צילום: אלכס גולדנשטיין, איגוד הטניס)
אחרי שאספה שניים מארבעת התארים שהיו ל"סבב וולוו 2020" להציע, באשקלון וביפו, התייצבה לינה גלושקו לתחרות השלישית ברעננה כפייבוריטית מובהקת. פעם היא הייתה אחות של, היום היא פשוט המחבט מספר אחת בארץ. מה נשתנה? זהות היריבה בגמר. אחרי שלי ברזניאק, הפעם הייתה זו ניקול חירין. זה נגמר בתואר שלישי אחרי 6:7, 6:1, 0:6. "אני מאוד שמחה להמשיך ברצף הזכיות", אמרה גלושקו. "אני מרגישה טוב עם הרבה ביטחון, באתי רעבה ל"סבב וולוו" ואני מרגישה שאני מוכיחה את עצמי. אני מקווה להמשיך ככה גם בשבוע הקרוב בעפולה ולא להוריד את הרגל מהגז".
ספוילר: היא המשיכה. לטורניר הסיום, טורניר המאסטרס בעפולה, זומנו שמונה הטניסאים והטניסאיות שצברו את הניקוד הגבוה ביותר בסיכום שלוש התחרויות. לינה גלושקו נמנתה עליהן, מן הסתם, כמו גם שלי ברזניאק, שביט קמחי, מאיה טחן, ניקול חירין, ניקול נדל, מיקה דגן פרוכטמן וקורל קולדובסקי.
גלושקו העפילה לחצי הגמר לאחר שגברה 3:6, 3:6 על ניקול נדל, כדי לפגוש ניקול נוספת, חירין, לשחזור גמר טורניר רעננה. חרף תאוות הנקם של היריבה, גם הפעם הזאת הסתיים המפגש בניצחונה של גלושקו, 2:6, 3:6 תוך שעה ורבע, אבל יריבתה לגמר, שלי ברזניאק, התקשתה אפילו פחות. מיקה דגן פרוכטמן נשלחה לבידוד והופרשה. בלי קהל, בלי מלווים, בלי מאמנים, אך טבעי היה שזה יהיה גם בלי שחקנים. אבל לינה ושלי שרדו קרבות עזים ואיכוני שב"כ, ולגמר באורח נס שתיהן הופיעו. הרבה הפתעות לא היו שם, הן נפגשו באותו המעמד ממש גם בשני הטורנירים הראשונים של "סבב וולוו 2020". וכמו שנגמר אז, נגמר שוב. אין לך ד"ש תחת השמש. זה לקח שעתיים וחצי, ואם מישהו היה יכול לצפות בזה הוא בטח היה במתח, אבל בסוף לא יצאה מהמפגש בשורה, להוציא 10 אלף שקל ששילשלה לינה לכיסה. בזכות 7:5 ומהפך, 4:6, 0:6. בסוף היא השלימה טראבל, זכייה בכל התחרויות ועשתה לביתה 29 אלף בסך הכל, ממשחקי היחידים בלבד. כשמגיע מגיע.
קשה לדעת מתי יתחדש הסבב הבינלאומי, כאשר המועד הרשמי, ה-13 ביולי, צפוי להידחות. יותר מדי בלגן, ולא בגלל דיוקוביץ', שקיבל בראש כאילו הוא רוי בוי כוכב הילדים המרושע. בימים כתיקונם טניסאים עוברים מדינה כאילו הם עוברים את הכביש. אבל כדי לדעת את חוקי הבידוד, מתי להיכנס, איפה צריך לישון, כמה זמן, למה, לאן, כיצד?- צריך להיות תוכנת אקסל. בקצב הזה יזדקקו לאלגוריתם שמחשב את מדינת המוצא של הטניסאי, מדינת היעד, זמן הקונקשן באיסטנבול, וגיל נהג המונית שלקח אותו למלון. בכל מה שקשור לקאמבק של הטניס, ההערכות הנדיבות גורסות שתאריך הפתיחה הרשמי יידחה בחודש, לפחות. ומה יעלה בגורלם של הטורנירים הקטנים? והטורנירים הלאומיים? אולי פדרר יודע. פדרר יודע הכל, אפילו בקהנד הוא למד.
בינתיים, בישראל, הודיע איגוד הטניס על עצירה זמנית של תחרויות הנוער: "בשבועיים האחרונים אנו עדים להחמרה משמעותית בהתפשטות הנגיף. אנו מוצאים עצמנו מול מציאות משתנה וחוסר ודאות, מצב שנקשה עלינו בתכנון וניהול תחרויות כנדרש. אנו מקווים מאד לחזור במהרה לפעילות מלאה".
אז הנבחרת הלאומית מתאמנת, והתחרויות האחרונות הסירו חלודה, אבל ברור שהדרך יותר ארוכה מהדרך שצריך לעבור מהרגע שמופיעים לך תסמינים ועד הרגע שבו מסכימים לעשות לך בדיקה. הטניסאים מפוזרים מדי, המדינות רבות מדי, התחרותיות נפגמת. ובזמן שרבים רק רוצים לחזור למגרש, דיוקוביץ' חייב שיהיו איתו די אנשים כדי ליצור התקהלות.
עד שבאה עליה הקורונה, העונה הזאת של לינה גלושקו לא הייתה משהו לכתוב עליו בספר דברי הימים של הטניס הישראלי, גם לא בערך שלה בויקיפדיה. אנחנו יודעים שהגנים שלה טובים, אז הציפיות בשמיים. והיא כן הייתה מספיק טובה כדי לענות עליהן במרבית המקרים. אז הן לא ירדו. אבל השלב הזה, לצלוח את תהום המעבר מנערות לבוגרות, הוא בעיקר מנטאלי. אולי העניין עם הקורונה הוכיח לה שאפשר לעשות הכל. בחודש האחרון היא הוכיחה שהיא ארבע רמות מעל הטניס פה, השאלה שנותרה היא אחת, האם זה מספיק?
