ד"ר הלה הדס ממודיעין, מנכ"ל עמותת אנו"ש, נבחרה להדליק משואה בטקס המרכזי בהר הרצל • יחד איתה יהיו מאות אלפי הנכים הסובלים ממחלות נפש, שבזכות אנו"ש החיים שלהם ושל בני משפחותיהם זוכים לשיפור

(צילום: טומי הרפז)

היא בכלל ד"ר לביולוגיה, אם שכולה לעדי שנפטרה בגיל 16 ממחלת הסרטן ואלמנתו של בועז – איש צבא קבע שנפטר בגיל 52, גם הוא מסרטן. היא גרה ברעות וב-13 השנים האחרונות היא מכהנת כמנכ"ל עמותת "אנו"ש" הפועלת לרווחת נפגעי נפש בישראל. בעוד שבועיים היא תדליק משואה בטקס המרכזי בהר הרצל לציון סוף יום הזיכרון ותחילת אירועי יום העצמאות.

ד"ר הלה הדס ("בלי יו"ד", היא מדגישה) בת 60, מתרגשת מאוד מהמעמד המחייב, עליו נודע לה לגמרי בהפתעה.

איך בהפתעה?

"בבוקר של יום חמישי האחרון קיבלתי טלפון מדובר השרה מירי רגב. אני לא מכירה אותו והיא שאל אותי בפשטות: 'אפשר להעביר לך את השרה רגב?' היא עלתה לקו ואמרה לי שנבחרתי להדליק את המשואה בערב יום העצמאות".

מה היתה התגובה הראשונה שלך?

"הלם מוחלט והפתעה גדולה מאד. לא ציפיתי לזה. הדלקת משואה בערב יום העצמאות על הר הרצל לא היתה בכלל ברשימה שלי. הופתעתי מאד. זה לא היה בחלומות שלי ולא בציפיות שלי שראיתי את עצמי במעמד כזה".

למה בעצם הופתעת?

"כי בעשייה היומיומית שלי אני לא עסוקה בענייני הוקרה וכיבודים, אלא בעשייה היומיומית עצמה. יש לי כמה וכמה תחומי התנדבות ואני חושבת שתחום בריאות הנפש הוא תחום ראוי מאד שתהיה לו התייחסות. זה נושא דחוק ללא התייחסות מספקת וללא מודעות מספיקה וללא תשומת לב מספקת. ולכן אני שמחה בצורה בלתי רגילה שזה השתנה".

מדוע לדעתך נבחרת לייצג את התחום?

"אני חושבת שזה שילוב של הסיפור האישי שלי והאובדן האישי ביחד עם האחריות על עמותה כמו אנו"ש. אבל יחד עם זאת אני חייבת לציין שאני מרגישה כנציגה ושליחה של המודעות לתחום בריאות הנפש. זה לא אני אלא מה שאני מייצגת וזה כמובן לא מפחית מכך שאני שמחה באופן בלתי רגיל. ולא רק אני לפי התגובות שאני מקבלת – כל מי שעוסק בתחום מרגיש כמוני. לאחר שנודע שאדליק משואה התקשר אלי אחד ממייסדי העמותה, אדם בן 87 שכבר לא פעיל פיזית בעמותה, ואמר לי 'לא יכולנו לבקש דבר יותר טוב מזה'. ובאמת יש כאן תחושה משותפת של כולנו".

הדס היא דור תשיעי לילידי הארץ. מוצא משפחתה מטבריה וצפת והיא גדלה ברמת גן. את הקריירה האקדמית שלה עשתה באוניברסיטת בן גוריון. הדוקטורט בביולוגיה הוביל למשרת הוראה באוניברסיטה ולמחקר אקדמי של שנים, כשאת תחום בריאות הנפש כלל לא הכירה באותן שנים.

בעלה המנוח בועז היה כאמור איש צבא קבע וכך הגיעו בני הזוג לרעות, בימיה הראשונים של השכונה הצבאית שלימים הפכה לשכונה בעיר מודיעין. "עד היום אני מקפידה לומר שאני גרה במודיעין ולא ברעות", היא אומרת. "אני תמיד חשבתי שהאיחוד של רעות ומכבים עם העיר מודיעין היה דבר טוב והכרחי ולכן מבחינתי אני תושבת מודיעין".

פעמיים היכה המוות במשפחה. בשנת 2003 נפטרה בתה האמצעית עדי ממחלת הסרטן כשהיתה בת 16 בלבד.  כעבור תשע שנים, בשנת 2012, נפטר בועז מסרטן. בבית נותרו הבן הבכור, כיום בן 36 (איש צוות אוויר שלא ניתן לפרסם את שמו שהקים משפחה והעניק להלה שתי נכדות), והבת הצעירה ניצן – בת 27 שלומדת רפואה באוניברסיטת בן גוריון.

המוות יכול להשפיע לכל כיוון, לשבור ולהחליש את בני המשפחה או לחזק ולחשל. הלה וילדיה בחרו באופציה השנייה. הלה, שתמיד התנדבה בתחומים שונים, העמיקה את פעילותה ההתנדבותית. היא מסבירה: "יש לי שלושה תחומים שבהם אני פעילה כמתנדבת – הנגשת לימודים אקדמיים, חוסנו של העם היהודי והטיפול בבריאות הנפש".

מה הכוונה בהנגשת לימודים אקדמיים?

"כשעבדתי בבן גוריון זו היתה תחילתה של תקופה שבה החלו להתפתח המכללות. פנו אלי וביקשו שאקים את הענף האקדמי בגוף חדש שמוקם וכך היתה לי הזכות לסייע בהקמתה של מכללת 'אחווה' בשדרות. מבחינתי זו גאווה גדולה".

ומה הפעילות שלך בתחום העם היהודי?

"אני מאד פעילה במודיעין ואחד הפרוייקטים שעשיתי היה פיתוח קשרים ענפים בין קהילת יהודי העיר רוצ'סטר בארצות הברית עם מודיעין. זה חשוב ביותר לשמירת העם היהודי והקשר לישראל ואני גאה בזה מאד".

בואי נדבר על תחום בריאות הנפש. איך הגעת לעמותת אנו"ש?

"הם הגיעו אלי. כבר הייתי בעלת ניסיון ניהולי בתקופה שעבדתי במכללת אחווה וביקשו ממני לנהל את אנו"ש. כשהם פנו אלי עשיתי מחקר קטן עליהם לראות ולהבין במה מדובר. אחרי שהתבררו לי הדברים הבנתי שתחום בריאות הנפש הוא תחום שראוי להיכנס אליו והסכמתי".

פחדת להיכנס לתחום שאותו לא הכרת כלל?

"לא. כי ניהול זה עקרונות שמביאים לכל תחום. אני באנו"ש כבר יותר מ-12 שנים ואנו"ש קיימת כבר ארבעים שנה. כך שהאתוס שלה היה עוד לפני שהגעתי. את אנו"ש הקימו אמהות של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בתחום בריאות הנפש, שהבינו שצריך גוף שייענה על הצרכים. בעיקר בתחום של התמודדות עם הבעיות האופייניות לבני משפחה של חולי נפש. אותן נשים מייסדות חוללו מהפכה ובמשך השנים היו הרבה מאד שיפורי חקיקה בנושא. ההצלחה של אנו"ש היתה כי הן באו מהמקום האישי שלהן והבעיות האישיות שהן התמודדו איתן".

ובכל זאת הגעת מהאקדמיה בלי רקע בתחום בריאות הנפש.

"נכון, אבל זה כמו סטארטאפ. יש יזם, בעל רעיון שמתחיל משהו אבל אחר כך זה הופך לעסק שצריך לנהל אותו במובנים שלא תמיד היזם יודע איך. אז צריך מנהל שגם קצת ימסד את העסק. היום עמותת אנו"ש היא אירגון ענק, עם 700 ומשהו עובדים ועוד מספר דומה של מתנדבים. יש הרבה סניפים, יש מרכזי שיקום ופרוייקטים רבים כמו מרכזי תעסוקה. כדי להצליח לשמר ולפתח אירגון כזה צריך גם את הצד הניהולי ואלכן הם הגיעו אלי".

את מרגישה שאת מנהלת טובה?

"אני סוג של מנהלת שנותנת לעובדים להתפתח. אני טובה בלהוציא מהאנשים את המקסימום שבהם ולהעצים אותם ולתת להם כוח. החוכמה בניהול היא לדעת להביא לידך אנשים שיידעו לפעול מצויין ואת זה עשיתי. אני לא כופה על העובדים שלי ועובדה שהגענו להישגים גדולים מאד לא רק בתחום בריאות הנפש אלא גם בתחום הניהול עצמו".

למשל איך?

"לא גדלתי באווירה של בית ספר למינהל עסקים, אבל ב-12 השנים שאני כאן הכפלנו ויותר את המחזור הכספיי של העמותה. זה לא דבר של מה בכך".

מדוע תחום בריאות הנפש בישראל עדיין נראה מוזנח?

"זה מדהים כי זה תחום רחב מאד. מבין מקבלי קצבאות הנכות של ביטוח לאומי, שלושים אחוז זה על רקע מחלות נפש. זו הקבוצה הגדולה ביותר של מקבלי קצבאות נכות ובכל זאת המודעות לא גבוהה. אני מדברת תמיד על שלושת האל"פים: את אקי"ם כולם מכירים, גם את איל"ן, ואנחנו אנו"ש שלא ממש הכירו. אני מרגישה היום שהצלחתי להוסיף את האל"ף השלישית שלנו לשני האל"פים המוכרים".

במה זה בא לידי ביטוי?

"אפילו בדוגמה פשוטה. במשחק טלוויזיה לפני כמה שנים, המתמודד שניצח תרם את הכסף ואמר 'אני תורם חצי לאיל"ן וחצי לאקי"ם. אנחנו לא היינו בכלל בתמונה. אבל לפני שנתיים ירון בורבינסקי – מנחה התוכנית 'לעוף על המיליון' – שיחק מול מתמודד וניצח אותו ואז הוא אמר 'אני תורם את הכסף לעמותת אנו"ש'. אז הרגשתי שנסגר המעגל וקיבלנו את ההכרה".

עד כמה באמת את מרגישה שהתחום עבר תהליך שבו הציבור מכיר את בריאות הנפש?

"העובדה שנבחרתי להדליק משואה בערב יום העצמאות היא כמובן ביטוי להכרה אבל שוב – זו לא אני כי אני רק שליחה של המודעות לתחום בריאות הנפש".

אנו"ש ועמותות אחרות בעצם ממלאות ואקום שיש מי שאומר כי המדינה היתה צריכה למלא אותו ולא גופים וולונטריים…

"זה לא מדוייק. יש הרבה פרוייקטים שהחלו את דרכם באנו"ש שאנחנו תיכננו, בנינו והקמנו ואז העברנו אותם לאחריות המדינה. לכן במובנים רבים המדינה כן ממלאת את ייעודה. אם המדינה היתה צריכה ליזום פרוייקטים כאלה בעצמה, לא בטוח שזה היה קורה. אבל היא לוקחת אחריות על פרוייקטים שאנחנו מתחילים ומעבירים אליה. המדינה גם יוזמת יותר ויותר שינויי חקיקה בתחום, מה שלא היה בעבר. למשל השנה נחקק החוק למתן שירותים בקהילה לפגועי נפש. היום צורת העבודה שלנו היא כזאת כשאנחנו ניזום באנו"ש לפתח שירות חדש לפגועי נפש, אני אנהל דו שיח עם משרדי הממשלה ועם הגופים המקצועיים שיש למדינה ואותו דו שיח יסייע בפיתוח ובקידום הפרוייקטים הללו".

עמותת אנו"ש – ארבעים שנה של פעילות בשטח וגם בכנסת
 

עמותת אנו"ש הוקמה ב-1978 במטרה לסייע למתמודדים עם מוגבלות נפשית. במהלך השנים פיתחה העמותה שירותי שיקום חדשניים ופורצי דרך המבוססים על התאמה אישית ועל ערכי גישת ההחלמה, המאפשרים לאדם לחיות חיים מלאים ובעלי משמעות.

כיום מפעילה אנו"ש למעלה משישים מרכזי שירות למתמודדים ומרכזי ייעוץ וסיוע לבני משפחה בכל רחבי הארץ. בעמותה מועסקים כ-700 עובדים מקצועיים ועוד כ-800 מתנדבים המספקים מענה בתחומי דיור, תעסוקה, חברה ופנאי ויעוץ למשפחות.

בתהליך השיקום מושם דגש על השתלבות המתמודד בסביבה שבה הוא חי ועובד, תוך התייחסות מקצועית לא רק אליו כפרט, אלא גם למשפחתו ולחברה הסובבת אותו. התהליך מעוצב כך שיעניק לאדם תחושת שייכות לקהילה, ביטחון ותקווה.

עמותת אנו"ש היא האירגון הגדול ביותר המספק שירותי שיקום בתחום בריאות הנפש בישראל. השירותים ממומנים ברובם על ידי משרד הבריאות באמצעות סל שיקום. אנו"ש פועלת לקידום זכויותיהם של אנשים המתמודדים עם מוגבלות נפשית ושל בני משפחותיהם באמצעות פעולות סינגור, שינוי מדיניות וקידום חקיקה.