גנץ איש ישר, הגון וראוי למד את הלקח, אבל אין בליבי ספק שהוא באמת "נשכב על הרימון" בשביל כולנו כדי למנוע כאוס מוחלט במערכת השלטון

לא להאמין שהגענו לכך, בחירות רביעיות בפרק זמן של שנתיים. ונדמה שעדיין לא בא לציון גואל ויתכן שנגיע תוך זמן קצר לבחירות בפעם החמישית. עד לימים האחרונים גם אני נמניתי על המתלבטים. מה עושים ובמי בוחרים הפעם?

החלטתי, ולא בלב קל, להמשיך גם הפעם עם בני גנץ כדי לסייע לכחול-לבן לעבור את אחוז החסימה, ובתקווה שהבחירה שלי לא תתגלה כמקח טעות ותיזרק לפח. אם גנץ יעבור את אחוז החסימה הוא יעמוד בראש המתנגדים להמשך כהונתו של נתניהו. גנץ איש ישר, הגון וראוי למד את הלקח, אבל אין בליבי ספק שהוא באמת "נשכב על הרימון" בשביל כולנו כדי למנוע כאוס מוחלט במערכת השלטון, להגן על משרד המשפטים ולהיות שם בחסימת רצונו הבלעדי של נתניהו למנוע את העמדתו לדין.

גם כשכולם ידעו שביבי "יאכל אותו בלי מלח" בממשלה הפריטטית ולא יקיים את החילופין בתפקיד ראש הממשלה, גנץ ידע שעדיף לו להיות בממשלה שבה יש לו 50 אחוז מאשר ממשלה שבה ביבי ישלוט ב-100 אחוז. בדיעבד, גנץ לא טעה במחשבה הזאת .

איך שלא מסתכלים על מערכת הבחירות בשבוע הבא לא תהיה בה הכרעה ברורה לצד זה או אחר של המפה. הפעם אין ספק שהבחירות במדינה המפולגת שלנו היא בשאלה אחת בלבד: בעד ביבי או נגדו. חבל שזה השיח הציבורי, אבל נתניהו הרוויח אותו לדעתי ביושר.

ואנחנו העם תקועים באמצע, אף כי ההכרעה בידינו. עד אשר תיפתר ההכרעה מי ינהיג את המדינה, המערכות השלטוניות אינן מתפקדות והברדאק נמצא בכל מה שנוגעים כמעט. על פניו נראה שאיכשהו המדינה מתפקדת, אבל זה קורה מכוח האינרציה ולא בגלל שמשרדי הממשלה באמת פועלים על פי משנה סדורה.

אף אחד אינו חושב לטווח ארוך, במיוחד כאשר אורך חייה של כל ממשלה בשנתיים האחרונות נמדד בחודשים בלבד ובין לבין משאבי נבחרי הציבור שלנו ועיקר זמנם מושחתים על ההיערכות לסבב הבחירות הבא. את עלות הכאוס והזמניות של כל הגישעפט הזה משלמים אנחנו האזרחים. אני, אתה והשכן ממול.

ביום הבחירות נשכים, את הדרך לקלפי אנחנו כבר מכירים ללא וייז, נעמוד מאחרי הפרגוד ושוב נעשה את הפעולה הדמוקרטית הפשוטה אבל הכי חשובה לעתיד חיינו וילדינו, כי אין לנו ארץ אחרת.