תנועה של נערה אחת

ערן קמינסקי
2014-11-20 00:00:00
2014-11-20 00:00:00

לא פשוט לעמוד בקצב של אור יעקב מלפיד. היא מדברת במהירות ורצה מנושא לנושא ("סליחה, יש לי הפרעת קשב..") בין תיאור שלל עיסוקיה ופועלה. היא משתתפת ב-LEAD, תוכנית לפיתוח מנהיגות בישראל אליה מתקבלים עשרות מתוך אלפי מועמדים, רצה בין אודישנים, משתתפת בפרסומות טלוויזיה, מגישה פינה קבועה באולפן הילדים של ערוץ 20 ולאחרונה הקימה את תנועת הילדים "חלוקי נחל" לחינוך סביבתי לגיל הרך, שבימים אלה החל הפיילוט שלה ביישוב לפיד בחסות החברה להגנת הטבע.

אה, ושכחתי לציין שהיא גם תלמידה במשרה מלאה. אחרי הכל, היא רק בת שבע עשרה וחצי.

קחי ריטלין ואל תפריעי

בחולצה מכופתרת ("שלא אראה ילדה..") ופני בובה, היא מתיישבת מעט נבוכה. "אני רגילה לעשות, לא להתראיין..", היא אומרת כאשר אנחנו גולשים ישר לסקירת שלל עיסוקיה. כאשר אני מנסה להבין איך נערה בגיל תיכון עושה כל כך הרבה בזמן שאני בגילה הייתי עסוק בערך בכלום, מסתבר לי שצריך להתחיל איתה מההתחלה כדי להבין.

"הכל התחיל כשהייתי קטנה. השתתפתי בפעילות "וטרינר צעיר" ומשם התפתחה האהבה שלי לבעלי חיים. אני צמחונית כבר מגיל שמונה, למרות שאימא שלי נתנה לי לאכול משהו שהיא אמרה שהוא "דמויי עוף". בגיל עשר הבנתי שזה בעצם עוף…ומשם נפרדו דרכינו. תמיד הייתי מאוד עצמאית. בגיל מאוד צעיר כבר הרווחתי כסף ממכירת פרחים ובייביסיטר ושטיפת מכוניות. בגיל תשע כבר טסתי לחודש וחצי לבלגיה עם משלחת של ארגון בין לאומי שמנסה להחדיר ערכים של שלום כבר מהגיל הרך. חודש וחצי בלי לדבר עם ההורים או לקבל מכתבים..זה היה מאוד קשה ובכיתי הרבה, אבל הייתה חוויה מדהימה שעיצבה אותי".

כפי שאתם בטח כבר מבינים, מדובר בטיפוס לא שגרתי במובן החיובי של המילה, כזו שגם מערכת החינוך הממלכתית לא בדיוק ידעה איך לאכול. "בכיתה פשוט השתיקו אותי ואני לא הסכמתי לזה. כל הזמן ניסו לדחוף לי ריטלין. קחי ריטלין ואל תפריעי. למזלי, אימא שלי לא הסכימה לזה. היא אמרה להם שייתנו לי פשוט להיות ילדה ולהתקדם בקצב שלי. קרוא וכתוב למדתי רק בכיתה ב'. זה פשוט לא עניין אותי. אני ממש זוכרת שאמרו לי שלא ייצא ממני כלום. עכשיו כשאני מגיעה לבית הספר היסודי בלפיד לספר על הפעילות ב"חלוקי נחל", זאת מין סגירת מעגל נחמדה בשבילי".

לנקות את הים? מה אני פראייר?!

הרעיון להקים את תנועת הילדים למען הטבע הראשונה בישראל, עלה במסגרת פעילותה של יעקב בתוכנית לפיתוח מנהיגות צעירה LEAD. "עברתי את המיונים לתוכנית בכיתה י' ומאז אני פעילה שם. זאת תוכנית שמתקבלים אליה מאה בני נוער מתוך כמה אלפים שמגישים מועמדות. תוכנית מאוד אינטנסיבית ותובענית והיום אנחנו כבר רק חמישים אחרי שהרבה פרשו בדרך. ב-LEAD בעצם מוציאים ממך את המנהיג שבתוכך. מוציאים ממך את מי שאתה באמת ומעצימים ליותר. אגב, גם "כנפיים של קרמבו" (תנועת נוער לצעירים עם צרכים מיוחדים) היא יוזמה של מישהו מ-LEAD. כל פגישה זה למעשה ארבע שעות שבהן אתה עובד על עצמך ועל הפרויקט שבחרת לעשות. כשחיפשתי פרויקט הבנתי שהכי מעניין אותי טבע ובעלי חיים. בפגישות אתה עובד על איך מתקדם הפרויקט, איפה אתה תקוע, איך לאתר את הבעיה ולשבור את הקיבעון. גורמים לך להיות מאוד יצירתי".

הטריגר להקמת התנועה, הגיע לאחר בילוי בחוף הים עם אחיה הקטן. "היינו בים והחוף היה פשוט מטונף. שאלתי את אחי אם הוא היה מוכן לנקות את החוף והוא ענה: "מה פתאום, מה אני פראייר?".

"ואם היה פרס בסוף, זה היה עושה את זה למשהו כיפי?

לא. הפרס זה כיף, אבל מה כיפי בלנקות?"

באותה נקודה הבינה אור שהפתרון הוא בהפיכת מה שנתפס אצלנו כמטלה, לחוויה כיפית ומעצימה. יש מלא תנועות וארגונים למען הטבע, אבל אף אחד מהם לא מתמקד בלהפוך את הדאגה והשמירה על הטבע לחוויה כיפית. למבוגרים כבר יש תפיסה מגובשת על העולם ועל איכות הסביבה, ולבוא לנקות את היער או לבנות משהו למען הסביבה נתפס כמשהו לא אטרקטיבי, כמטלה. הבנתי שזאת הסיבה לכך שהמצב לא משתפר, למרות שיש כל כך הרבה ארגונים שמנסים לפעול למען הנושא. לכן החלטתי להקים עמותה לחינוך מהגיל הרך. החינוך לערכים מסוימים כבר בגיל הזה מאוד משמעותי וישפיע על איך שהילדים האלה יהיו כשיגדלו, שיהיו סוכני שינוי. מה גם שאם אני עוזרת לילדים לראות דברים מסוימים, זה ישפיע גם על ההורים שלהם.

הכל התחיל בטרמפ

לאחר שרעיון הקמת התנועה עלה במהלך החיפוש אחר פרויקט אישי בתוכנית המנהיגות, אור עולה על טרמפ תמים שמסתבר שיגלגל את הסיפור הלאה. "התברר לי שהנהגת שלקחה אותי טרמפ היא אחראית השיווק של כל הפרויקטים של החברה להגנת הטבע. הם הזמינו אותי לפגישה ואמרו שישמחו לעזור. הם לא נתנו לי נושא, אבל הבנתי שיש בעיה ושרוצים להגביר את המעורבות של ילדים בשמירה על הטבע כבר מגיל צעיר. יש אישה מדהימה בשם שמרית בחברה להגנת הטבע, שתמיד מתפנה בשבילי ורוצה לעזור למרות שהיא כל כך עסוקה. היא מאוד עוזרת לי באיך לבנות פעילות, בלכוון לתמונת עתיד ולחזון לגבי "חלוקי נחל".

מפה לשם, הפרויקט של יעקב החל להתגלגל ולפני שבועיים הייתה הפעילות הראשונה בבית התרבות בלפיד, פעילות המיועדת לגילאי גן חובה וכיתות א' עד ג'. "זה בעצם פיילוט לתוכנית, בחסות החברה להגנת הטבע, כאשר מדובר על 16 מפגשים ושלושה ימי שיא. גייסתי מדריכים תלמידי תיכון, שמשתתפים בפרויקט במסגרת המחויבות האישית שלהם ונותנים שישים שעות. הרעיון הוא שהפעילות תהייה מאוד חווייתית לילדים, לנסות לגרום להם לראות התפיסה שונה את הטבע מתוך מקום של פליאה וכבוד. גם ההורים יהיו מעורבים בפעילויות כשאנחנו נותנים לילדים משימות הביתה. לדוגמא, הם יצטרכו ללכת לסופר יחד עם ההורים עם טבלת הסימנים הירוקים ולבדוק כל מוצר האם הוא ירוק, האם הוא מיוצר בישראל וכולי. ככה אנחנו נשפיע גם על ההורים".

יעקב מתכננת לגייס בסופו של דבר את כל היישוב לפיד למען התוכנית. "בסוף אנחנו נעשה לילדים סופרמרקט שבו הם ינהלו את הקניות. יהיו שם פרסומות ומבצעים, ונבדוק מה הילדים קנו ומה השפיע עליהם לקנות מוצר מסוים ולא אחר. אם זה הפרסומות השפיעו או שילד בדק את המוצר והחליט מסיבות אחרות. אנחנו מלמדים בפעילויות על מגוון בעלי החיים שבטבע, מי בסכנת הכחדה ואיך אנחנו משפיעים על הסביבה. הרבה אנשים משחררים כלבים או נוטשים אותם וזה משפיע על האיזון בטבע. נלמד את הילדים שאנחנו צריכים לקחת אחריות, שכלב לא משחררים לבד ולא פוגעים אפילו בזבוב, כי הוא חלק מהמארג של הטבע והסביבה. הכל יהיה דרך המון עשייה וכיף, חינוך שונה".

אני יולדת, אתם תפיצו

תנועת הילדים של יעקב אמנם רק בחיתוליה, אבל זה לא מפריע לתלמידת התיכון הנמרצת לחלום הרבה קדימה. "החזון שלי לעוד שנה הוא שייפתחו סניפים נוספים של התנועה בעוד ועוד מקומות בארץ. אני רוצה שיבואו בני נוער שרוצים להנהיג, להתפתח, וייקחו על עצמם להקים סניפים חדשים ולהפיץ את זה. שיקדמו את התנועה וזה לא יהיה תלוי בי להמשך הדרך. אני רואה את זה כאילו אני יולדת את הרעיון והתנועה, עוברת את כל הדרך ומלמדת את התינוק ללכת. כבר פניתי לכל מיני יישובים ויש היענות חיובית בסך הכל. אני מאמינה שהכול יסתדר. יש הרבה צירופי מקרים שמובילים אותי למקומות טובים".

חלק מהחזון של יעקב הוא להפיץ את הבשורה דווקא לפריפריה וליישובים חזקים פחות. "אני תמיד זוכרת מה שאימא שלי מספרת לי. היא גדלה בשיכון ד' בטבריה, ולא היה להם כסף להשקיע בחוגים לילדים. כשהתחיל הנושא של חוגי הסיירות של החברה להגנת הטבע, זה נתן לה את ההזדמנות להעשיר את עצמה ולהתפתח ועד היום אימא שלי, וכל המשפחה, מאוד מחוברת לטבע ולטיולים. זה מאוד השפיע עליי ועיצב את מי שאני".

כחלק מאותה מחשבה על הפריפריה והשכבות המוחלשות שגם להן מגיעה ההזדמנות לחוות את אותן חוויות, החליטה אור כי התשלום עבור ההשתתפות בתנועה יעמוד על 50 שקלים בלבד לכל השנה. "וגם זה רק כדי לכסות לנו את ההוצאות", היא אומרת.

שולטת ברשת

הלו"ז של אור מלא וגדוש. לראיון הזה הגיעה בריצה כשהיא מסבירה "הייתי בבית ספר בבוקר, משם רצתי הביתה ומיד לכאן. אחר כך יש לי פעילות ואז אסע עם אימא שלי לעוד אודישן בתל אביב", היא מספרת.

יעקב לומדת במגמת תיאטרון ("אני מביימת עכשיו במגמה את ההצגה "קונצרטה לשמונה" על ילדי הריטלין. זה קצת מצחיק..") ושואפת להיות שחקנית. "אני מאוד תיאטרלית ("בגלל זה גם מאוד קל לי עם הילדים") ומגיל צעיר השתתפתי בחוגי משחק. זה מחייה אותי, נותן ביטוי ליצירתיות שבי".

היא גם הספיקה כבר לככב בכמה פרסומות טלוויזיה, ובקרוב תופיע על המסך בפרסומת ל'נביעות' יחד עם אורי גוטליב ובפרסומת חדשה לחברת 'הוט'. ריאיון תמים באולפן הילדים של ערוץ 20, הוביל אותה להגשת פינה קבועה משלה בתוכנית. "באתי לספר על "חלוקי נחל" והם התלהבו ממני והציעו לי להגיש פינה קבועה. קוראים לפינה "שולטת ברשת" ואני מביאה לשם כל מיני סרטונים מגניבים על טבע ובעלי חיים. אני שואפת להתקדם כשחקנית, אבל לא ממש משנה לי הפרסום. עכשיו אני מגשימה את עצמי, פותחת הרבה ערוצים של למידה וגילוי עצמי".

כשאני שואל איך קיבלה הסביבה את הילדה הצעירה שעושה כל כך הרבה דברים ולא ממש מתנהלת כמו רוב בני גילה, היא מודה בדיסוננס שקיים בה. "האמת שאף פעם לא הרגשתי בגיל שלי, זה קצת מוזר. תמיד הייתי עושה דברים, פורצת גבולות שיגדירו אותי. תמיד מנסה לחשוב מחוץ לקופסא".

ומה עם סתם חיים, כמו של בני נוער סטנדרטיים? יש לך זמן לזה?

"האמת שזה קצת קשה. חסר לי לפעמים זמן להיות עם חברות ולהקדיש זמן לחבר שלי. אפילו סתם רגע של פשוט להסתלבט חסר לי, אז יש לי ביומן משבצת בשביל זה…

אני בן אדם של עשייה, זה עושה לי טוב. כיף לי שיש לי כל פעם הרפתקה חדשה. אני לא אוהבת שיגרה. אני נותנת לעצמי זמן גם ללכת למסיבות או דברים כאלה, אבל לא חסר לי להיות ולעשות דברים אחרים, להתנהל כמו שאולי ילדים בגילי מתנהלים. לעשן, לשתות, זה לא עושה לי טוב. לפני שהתחלתי עם 'חלוקי נחל' הרגשתי רדומה, הרגשתי לא מוגשמת ומתוסכלת. אנחנו יכולים לעשות הרבה יותר ממה שאנחנו מגבילים את עצמנו אליו. יש לי דרך מאוד ברורה שאני מאמינה בה, ככה שלא חסר לי להיות כמו כולם. זה לא יגרום לי להרגיש טוב עם עצמי".


יזמים צעירים יוזמים במודיעין

אור יעקב היא אמנם טיפוס מיוחד ובלתי שגרתי, אבל היא ממש לא לבד. בעיר מודיעין פועלים כמה וכמה בני נוער וצעירים שמתעקשים שלא להיות מתויגים כשגרתיים.

זה התחיל בפרויקט "יזמים צעירים עושים עסקים", בהשתתפות תלמידים משכבת ט' בתיכון מכבים-רעות, שיצא לדרך לפני מספר שנים. מדובר בפרויקט שנתי שבמהלכו מקימים התלמידים חברה עסקית לכל דבר. התלמידים אחראים לפיתוחה והצלחתה הכלכלית. המוצרים והשירותים הינם פרי יוזמה, תכנון ופיתוח שלהם. מטרות הפרויקט הן לחשוף בני נוער לעולם העסקים בו יתנסו בעולם תחרותי ויעבדו בצוות מגובש להשגת מטרות משותפות. במהלך השנה יערכו התלמידים סיורים בבנק, בעסק קיים ופעיל ויפגשו עם אנשי עסקים. בסיומה, מציגות ה"חברות" את מוצריהן. התוצאות העסקיות והצלחתן יבחנו במסגרת ירידים ותחרויות, כאשר החברות הנבחרות משתתפות ביריד בינלאומי ובתחרות הגמר שנערכת מדי שנה באחת ממדינות אירופה. אחת החברות שיצאו מהפרויקט הנ"ל היא SNOZZ של תיכון עירוני ב', אשר פיתחה כרית שינה עם שעון מובנה בעל מנגנון רטט, מה שזיכה אותה בפרס הראשון בתחרות הישראלית.

פרויקט נוסף המתרחש במודיעין הוא "קיר העיר", בו יזמו בני נוער יצירת קיר המוקדש לגרפיטי, שלצידו ייערכו אירועים חודשיים לתמידי תיכון במטרה ליצור עבורם פעילויות חיוביות ולצמצם תופעות כגון וונדליזם ושימוש באלכוהול. הפרויקט מתרחש במסגרת "אשוקה סטארט", שהיא הזרוע הישראלית של ארגון בינ"ל המעודד צעירים ליטול יוזמה ולחולל שינוי חיובי בקרב הקהילות שלהם. הצעירים המשתתפים מזהים בעיות חברתיות מקומיות ומנסים להוציא לפועל מיזמים חברתיים-קהילתיים שיסייעו בפתרונן.

צילום: אינגריד מולר

 

[the_ad_group id="87"]
[the_ad_group id="89"]

כתבות נוספות

חצה קו אדום

אירוע חריג במיוחד התרחש לאחרונה בבית הספר היסודי נוף הרים

חצה קו אדום

אירוע חריג במיוחד התרחש לאחרונה בבית הספר היסודי נוף הרים בשכונת נופים, לאחר שעבודתו של אחד המורים הופסקה בעקבות מקרה בו הפעיל כוח פיזי על

המשך קריאה »