בתחילת שנת הלימודים הנוכחית נחנך בית הספר "פסיפס", השני בעיר המיועד לחינוך המיוחד. רק כמה חודשים עברו מאז אולם מסתבר שכבר נרקמו בין פסיפס לבתי ספר אחרים בעיר שיתופי פעולה שהופכים למציאות את סיסמאות "לקבל את האחר". שיתופי הפעולה קיימים בינתיים בכמה גרסאות, כאשר בתי הספר העובדים עם פסיפס הם כרמים ותיכון עירוני ד'.
רוזי רוטשנקר, יועצת חינוכית ואחראית קשרי קהילה בעירוני ד', מספרת: "בתחילת השנה עשינו הכרות מוקדמת בין הצוותים החינוכיים שלנו ושל פסיפס ובמקביל הגענו לשם כדי להכיר את החונכים לילדי בית הספר החדש".
אילו פרוייקטים אתם עורכים עם פסיפס?
"יש כרגע שני פרוייקטים שמתנהלים כבר מתחילת השנה. הראשון הוא פרויקט 'חמניות', בו תלמידי כיתות ז' מתנדבים באופן קבוע ומגיעים לצהרון המתקיים בפסיפס מדי יום למשך שעתיים וחצי. הרעיון הוא לא דוגמת 'אח גדול' אלא ממש שיהיו חברים של ילדי פסיפס. לתת הרגשה של שווים בין שווים".
הייתה איזו הכנה מיוחדת לפרויקט?
"הילדים שלנו מקבלים הדרכה חיצונית. הם עומדים שם במצבים לא פשוטים. יש שם נכויות לא פשוטות, חלק מהילדים לא מדברים ובגלל זה נדרשת הדרכה ייחודית".
מהו הפרויקט השני?
"בפרויקט השני משתתפות בנות כיתות י"א, שמגיעות לפסיפס בשעות אחרי הצהריים ומשמשות כחונכות. בסיוע הצוות המקצועי של פסיפס הן יושבות עימם, משחקות וכולי".
איך התקבל הרעיון כשהצגתם אותו לתלמידים ולהורים?
"האמת שהייתה מריבה בין הכיתות מי תאמץ את ילדי פסיפס, כולם רצו ובסוף נבחרה כיתת ז'. כשפסיפס נפתח לא הייתה שאלה מבחינתנו שאנחנו מתכוונים לאמץ אותם. זה עניין של ערכים כמו התנדבות והיה לנו ברור שנעשה את זה איתם".
מה נותנת הפעילות לתלמידים שלכם?
"קודם כל הם מקבלים פידבקים מאוד יפים מפסיפס ומהצוות שם. הם ממש מחכים ללכת לשם ורואים בהם חברים. גם הרבה מתלמידינו הם בוגרים של תנועת הנוער כנפיים של קרמבו, כך שהעולם הזה לא זר להם. אני חושבת שזה גורם להם לקבל אוכלוסיה שונה מהם באופן הרבה יותר טבעי. קבלת השונה היא לא רק סיסמה אצלנו".
* * *
בית הספר השני שכבר מקיים פעילויות משותפות עם פסיפס הוא בית הספר היסודי כרמים. אילנית סטופאי, מחנכת כיתה ד' בכרמים: "התחלנו את הפעילות עם פסיפס כבר בחודש תשרי, שהוא חודש המקדם את ערכי השיתוף ושיתוף הפעולה, אותם יישמנו דרך שותפות עם האחר וקיימנו פעילות משותפת לרגל ראש השנה".
סטופאי מספרת על תפיסת העולם בכרמים, שהפכה את שיתוף הפעולה עם פסיפס לטבעית ומתבקשת: "אנחנו תמיד מנחים את התלמידים שלנו לכיוון של ראיית כל ילד, ולא משנה מאיזו משפחה הוא מגיע או מאיזו מוגבלות הוא סובל, יש לו את הזכות לכבוד. מתוך התפיסה שפעילות חברתית משותפת עם ילדים הסובלים ממוגבלויות מסירה מאיתנו את המגננות שאנו מפתחים. כך שרצינו להנחיל את התפיסה הזאת כבר מהדור הצעיר".
איך זה משפיע על התלמידים שלכם?
"אני חושבת שהפעילות הזאת עוזרת לתלמידים שלנו לראות את האדם מאחורי המוגבלות. לזהות את הצרכים שלהם ולהזדהות עימם, ואני רואה שזה מלמד אותם גם לתת ביטוי לצרכים שלהם עצמם. הם לומדים להבין ששונות נמצאת בכל אחד מאיתנו, הם לומדים לתת כבוד לסובבים אותנו ולשים את הדגש על מי שהם באמת. אפשר להגיד שהם מפתחים סובלנות לקשיים של האחר. כמחנכת אני יכולה ללמד כל נושא מתוך טקסטים או אמצעים אחרים, אבל כדי לייצר שינוי אמיתי בתפיסה צריך פעילות כזאת".
איזה קשר נוצר בין הילדים?
"ככל שמקיימים את הפעילות בקביעות נוצרת אינטראקציה מאוד מיוחדת ביניהם. כמחנכת שמסתכל מהצד אני רואה את הקשר כמאוד מרגש. שיתוף הפעולה, השמחה האמיתית, החיבור שנוצר כבר מהמפגש הראשון, זה מאד יפה".
היו מי שהביעו חששות לפני תחילת הפעילות?
"מצד הילדים לא שמעתי חששות. הייתה אחת האימהות שלא ממש הייתה בטוחה כיצד הבת שלה תגיב לזה, אבל היום היא מאושרת. על התהליך והמפגש. היום אנחנו רואים את ההתלהבות של ההורים מהפעילות עם פסיפס וזה קשר שהולך ונרקם ומתעבה".
איך בחרתם את התלמידים שישתתפו בפרויקט?
"בחרנו את הילדים קודם כל לפי המסוגלות ויכולת ההכלה שלהם למפגש עם ילדים שנראים אחרת מהם. היכולת של הילדים שנבחרו לקבל את האחר נטועה וקיימת בהם, ועכשיו אנו מעבים אותה".
* * *
חנה שושלב, מחנכת כיתת תקשורת ורכזת תקשוב בבית הספר פסיפס, מספרת איך זה נראה מהצד שלהם: "אנחנו יצאנו כבר מהמקום של 'לקבל את השונה' ואנחנו רוצים קצת יותר. כשעובדים באמת ממקום של שותפים ושווים, נוצרות חברויות והם מאוד נהנים מזה. הילדים שלנו רואים בילדים מבתי הספר האחרים כחברים, חלקם אולי כאחים גדולים יותר, אפילו שהם פחות או יותר באותו גיל. אתה רואה איך הם מקבלים את הפעילויות האלו, איך הם מתרגשים ושמחים לקראתן. איך מתכוננים לקראת קבלות השבת המשותפות. הילדים שלנו מאוד מתרגשים לארח את ילדי כרמים ועירוני ד'".
איך אתם מתמודדים עם האתגרים הכרוכים בפתיחת בית ספר חדש ומורכב?
"בינתיים השילוב בין שתי האוכלוסיות שמשרת בית הספר עובד מאוד יפה. הרצון הוא באמת לשתף פעולה בין הכיתות עד כמה שאפשר והאתגרים בינתיים הם של התנעה והתחלה. יכול להיות שהיו חששות מהשילוב הזה בתחילה, אבל זה מאוד תלוי בראש המערכת ומי שמוביל אותה. למנהלת בית הספר ויולט באמת יש ראיה כזאת ולכן גם האנשים שנכנסים לעבוד כאן הם באותו ראש ורוח".
בתמונה "כשפסיפס נפתח לא הייתה שאלה מבחינתנו שאנחנו מתכוונים לאמץ אותם" (צילום ארכיון)
