החיבור הטבעי וההיסטורי של איזור מודיעין להיסטוריה של א"י הוא כמובן לתקופת הכיבוש היווני של ארץ ישראל. כלומר לימי המכבים ולמרד שלהם, שכונן את התקופה החשמונאית (המאה השניה לפניה"ס). כאשר נזכרים בעובדה שבית חשמונאי שלט בארץ גם לתוך התקופה הרומאית (וזכור במיוחד הורדוס, שקיבל את הלגיטימציה השלטונית שלו מנישואיו למרים החשמונאית), והאיזור במשך אותן שנים היה מרכזי ומשגשג – מתגלה הקשר החזק גם למרד המאוחר יותר – זה של בר כוכבא.
המדורות והתנועה הציונית
נתחיל בחג עצמו: לפני שנים רבות יצאתי בליל ל"ג בעומר מקבוצת גבע שליד עפולה, בדרכי לאילת בה התגוררתי עם משפחתי באותה עת. עברתי חוויה מיוחדת: לכל אורך הדרך הארוכה של מאות קילומטרים, במשך שעות נסיעה רבות שנמשכו בלילה, נקל היה לראות משני צידי הכבישים מדורות ל"ג בעומר. להפתעתי היו מדורות אפילו במקומות לא מיושבים בערבה, שעשנן חדר דרך החלון למכוניתי.
מקור מנהג הדלקת המדורות אינו ברור ויש לו כמה הסברים. למשל לזכר 24 אלפי "תלמידי החכמים" שנספו במגיפה לאחר המרד. או 12 אלף תלמידי רבי עקיבא (לפי מקור אחר) שנהרגו על-ידי הרומאים בסוף המרד, בשנת 135 לספירה. מה שבטוח הוא שהתנועה הציונית הפיחה במנהג רוח חיים, במסגרת האתוסים הנבנים על הארץ. כשאתם רואים מדורה בוערת בל"ג בעומר כדאי שתזכרו כי קרוב לוודאי שמדובר בנוהג "צעיר" למדי, למרות שהוא מתייחס להיסטוריה עתיקה.
בר כוכבא, איש הצללים
הביוגרפיה האישית של שמעון בר-כוכבא לוטה בערפל. יש שתי עובדות הזורות אור על שאלת מוצאו: האחת היא הקשר שלו עם רבי עקיבא שהחליט על משיחיותו ואמר עליו "דרך כוכב ביעקב". השנייה מעניינת לא פחות – רבי אלעזר המודעי, מנהיג חשוב במהלך המרד שנרצח בסופו על-ידי בר-כוכבא, היה דודו. שמו מעיד כי היה ממודיעין.
לפני פרוץ המרד עשה רבי עקיבא עשה: כדי להצדיק את בחירתו שלו בבר כוכבא כמשיח וכמצביא שילחם ברומאים ויסלקם מארץ יהודה – הוא שינה אות אחת בנוסח המקראי המקורי "דרך כוכב מיעקב" ל"דרך כוכב ביעקב". הייתה לו סיבה לשינוי הנוסח, כדי לרמוז שבר-כוכבא הוא הוא המשיח. לשאלה על מה הסתמך דווקא בפסוק ההוא בהכרזתו על משיחיותו רבי עקיבא יש תשובה מפתיעה: מסתבר שבשנת 130 לספירה נראה בשמי העולם כוכב שביט ענק קרוב למדי לכדור הארץ. הוא הרשים גם את האסטרונומים הסינים שציינו זאת ביומניהם. גם הקיסר הרומאי איליוס אדריינוס (מי שפקד להרוס ולרוצץ את מרד בר-כוכבא בשלב האחרון עם 25 לגיונות לוחמים) ראה את אותו כוכב שביט וקבע כי הוא הוא אנטונינוס (חברו שאותו רצח) שהפך לאל בשמיים. מכאן ברור שהיתה "ניראות" גדולה של כוכב השביט הענק והמפחיד, שהתקרב לכדור הארץ וזרח זמן ממושך בשמי המזרח התיכון.
עובדה נוספת המחזקת את הסברה כי מוצאו של בר-כוכבא מאזור מודיעין היא כי המרד שאותו חולל פרץ ביישוב "חרובא", ששרידיו נמצאו במה שהוא היום ה"פארק הטכנולוגי" של מודיעין. וליתר דיוק – ליד בניין "אטריום", שבו נמצאת כיום מערכת העיתון שבו אתם קוראים את הכתבה הזו.
זה קרה אחרי שארבעת אנשי מגבית הנשק למימון המרד של בר- כוכבא נרצחו בחרובא על-ידי הרומאים. נתון נוסף וחיוני ששוב מחבר את קורות המרד עם אזורינו מתקבל מנתונים חלקיים (עד כה) שמרמזים כי מפקדתו העיקרית של בר-כוכבא הייתה בתל-עקד, הלא היא אמאוס, הלא היא פארק קנדה של ימינו. הלוחמים התבצרו בשרידי חומת באכחידס שנבנתה בגבעת עקד (כ-290 שנים קודם לכן, בימי מרד המכבים). הוכחה לכך היא סיגי מתכת שנשרו ממטבעות רומאיות באתר שמרמזות כי היתה שם מטבעה ניידת. נתון נוסף משטח זה היו אבני קלע מתקופת בר-כוכבא שנתגלו בתל עקד.
מכיוון שלא ידוע כי היתה במקום לחימה בקרב מסודר עם סקורפיונים (תותחי הקלע של העולם העתיק) מתחזקת הסברה כי היו אלה אבני הקלע של לוחמי בר-כוכבא. אלה נתונים שניתן להגדירם בשלב זה כרמז לדבר ולא ראייה מוחלטת, אבל עד שימצא יותר – הם מה שבידינו עד כה.
לנתונים אלה נוסיף עובדה חשובה: בגבעות שהיו מיושבות בימי בית שני התגלו מערות מסתור וכמובן בקדמתן מחילות מסתור. ראינו זאת בגבעת התיתורה, תל-עקד עצמו, גבעת כוריכור בכפר האורנים וחרובא. וזוהי רק רשימה חלקית.
להרגיז את אדריאנוס
ככל הידוע, בשנתיים הראשונות של מרד בר-כוכבא (שהחל בשנת 132 לספירה) לוחמי המצביא היהודי נחלו הצלחות מול כוחות הרומאים. גם עבודת המזבח בירושלים חודשה לאחר שבוטלה בשנת 70 לספירה, אחרי כישלון "המרד הגדול" ברומאים. אדריאנוס, כקיסר רומאי שנלחם בנצרות שהיכתה שורשים ברחבי האימפרייה שלו, לא יכול היה מבחינתו לוותר ליהודים. הוא שילם ובנה עד אין סוף לתושבי הפרובינציות ולרומאים עצמם כדי שלא ימרדו בו ולא יתנצרו. הקיסר הזה, כשראה שלוחמיו לא מצליחים למגר את המורדים ביהודה, שלח כמות עצומה ולא מקובלת של 25 לגיונות רומאיים לדיכוי המרד. ללגיונות אלה הצטרף חיל עזר של תושבי הארץ הלא יהודים ואויבי היהודים.
המצביא החכם (והאכזר) יוליוס סוורוס הקצה מחלקה של לוחמים רומאים לכל כפר יהודי סורר. במתכונת זו הרומאים צרו על הכפרים, חיפשו ומצאו את מערות המסתור שבקרבתם, שרפו את פתחי המערות ואלה שנמצאו בפנים מתו בחנק.
זה היה הסוף. עם כישלון המרד, בשנת 135 לספירה, החביא יהודי שהתגורר בחירבת בד-עיסא (היא מודיעין עילית של ימינו) שני מטמוני מטבעות יקרים עמוק באדמה. באחד מטבעות יהודיים ובשני אימפריאלים. הוא לא חזר לקחתן לעולם. נקל לשער שקרה לו ולמשפחתו משהוא רע בנתיב בריחתו משם מפני הרומאים, כמו למיליון יהודים אחרים. זמן קצר לפני הקמת הישוב קריית ספר (שקדם למודיעין עילית) התגלו שני המטמונים בידי הארכאולוג ד"ר יצחק מגן וצוותו. זוהי עדות אילמת לטרגדיה הקשה שפגעה ממש ובמיוחד בתושבי השפלה הצפונית, היא שפלת לוד-מודיעין.
פקיעין או "מערתא דלוד"?
זוהי גם תחנה אפשרית לביקור קרוב: אתם מוזמנים לנסוע לכפר האורנים. שם ברחוב הפסגה המסתעף שמאלה מתחילת רחוב הגבעה, נמצאת מערת מסתור ענקית סגורה. לא רחוק ממנה, במרכז הישוב, נמצאים שרידי בית מרחץ משוכלל לחיילי רומי. מערת המסתור קדמה לבית המרחץ הרומאי במודיעין עילית ברחוב מסילת יוסף, שבקצהו הדרומי נמצאים שרידי הכפר היהודי שהרסו חיילי רומא.
תחנה שניה: ב"בקעת הנזירים" שנמצאת בעמק מתחת לבית העלמין של מודיעין יש סיפור מדהים שקשור לנושא: שנים מועטות בלבד אחרי מרד בר-כוכבא נהגו יהודי לוד להגיע ל"מערתא דלוד". משם הם עלו לגבעות להשקיף ולהתבונן מזרחה לכיוון הרי ירושלים, אשר נמנע מהם באיסור רומאי להגיע לחורבותיה כדי להתפלל לשחרור היהודים מעולה של רומא. על רקע זה צמחו כאן מסורות מיסטיות שנרשמו בספר הזוהר.
כידוע, רשב"י חיבר והקריא את נוסחו לרבי אבא. עיקר הסיפורים האלה, מהמאה השנייה לספירה, מתייחס לביקורים המסתוריים של חכמיה של לוד ב"מערתא דלוד". תיאור התופעות האלה בספר הזוהר יוצר הרגשה מיסטית מיוחדת גם היום. בעיקר התופעות העל -טבעיות שאירעו להם כאן: פעם אחת נתגלה המשיח בפני מתפללים יהודים במקום. שאלו אותו "מתי יבוא מר?" המשיח אמר להם שיבואו לפגוש אותו בלוד. הם הלכו והוא לא בא.
כאן גם היתה "אבן הכדכוד" (סוג של גביש, קוורץ) "שאורה האיר את כל האזור עד לוד". זאת בעקבות הבטחת אליהו הנביא לנער יהודי בספינה טובעת לפי סיפור אחר. רשב"י עצמו נמלט במהירות ל"מערתא דלוד" מפני החיילים הרומאים. במערה זו התגייסו לעזרתו קורי העכביש (המוכרים מהסיפור המקראי על דוד שהתחבא במערה), וכיסו את הפתח כדי לגרום לרומאים לפסוח עליה.
רגע אחד – האם לא שהה רשב"י במערה בפקיעין וניזון במשך שנים מחרובים בלבד? זהו הסיפור המוכר והרשמי. בכתובים קיימת גם גירסת "מערתא דלוד", שנמצאת במתחם "בקעת הנזירים" בואכה מושב גמזו של היום.
אז מי המציא את "בקעת הנזירים"?
מי שקורא את האגדות האלה חש ברצון האדיר של יהודי התקופה להיפטר מעולה של המלכות הרשעה. זו הייתה הכוונה של רשב"י כשכתב את ספר הזוהר, שמשמעותו הייתה טמירה לבני תקופתו.
והנה, "מערתא דלוד" משולבת היטב בספר המסתורי הזה. באותה מידה, בדוק של מיסתורין מיוחד שמאפיין את כל הכתוב בספר הזוהר. לכן ניראה לי כי אתר זה ראוי במיוחד לטיול בימי ל"ג בעומר.
והשם "בקעת הנזירים" מאין הופיע? הח"מ גאה לגלות כי הוא טבע את המושג, לפני כשלושים שנה. הסיבה – למתחם היפה פשוט לא היה שם וכדי להבטיח שבפיתוח העיר העתידית הוא לא ייפגע לרעה, נראה היה ששם "קולע" שכזה יעשה את העבודה. ובכן – השנים חלפו, העיר גדלה, הפארק הטכנולוגי צמח, ו"בקעת הנזירים" נשמרת כשטח פתוח. כנראה שהרעיו, אחרי הכל, הצליח.
בתמונה: "בקעת הנזירים". הצלחנו להציל (צילום: אבי ניניו)
