ארכיאולוגים מהאוניברסיטה העברית בירושלים גילו ליד מודיעין מחצבה עתיקה המהווה עדות לכך שהקדמונים כבר בתקופה של ראשית החקלאות והתיישבות הקבע גרמו לשינוי עצום בפני הנוף. המחצבה, שהתגלתה בסקר ממערב לעיר מודיעין, היא הגדולה והמקיפה ביותר מבין המחצבות המיוחסות לתקופה הניאוליתית הקדומה (הניאולית הקדם קרמי א') מלפני כ-11 אלף שנה בדרום הלבנט.
בשיאה של "גבעת קייזר", מערבית לעיר, נחצבו גושי צור מתוך הסלע (נארי). חציבת גושי הצור נועדה לייצור כלי העבודה של הקדמונים. סימני החציבה שנתגלו על ידי החוקרים מעידים על כך שנעשה שימוש בכלי חציבה שונים לפירוק הסלע ולהוצאת צור.
"מחצבת קייזר היא עדות לשינוי בתפיסת האדם את הטבע ואת ניצולו לתועלתו", אומרת ד"ר ליאור גרוסמן מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, שהובילה את המחקר יחד עם פרופ' נעמה גורן-ענבר. "במעבר בין תקופת הציידים-לקטים להתפתחות החקלאות, הפכה פעילות האדם לדומיננטית יותר בסביבה בו הוא חי ופעולותיו גרמו לשינוי פני הנוף".
במאמר שהתפרסם בכתב העת PLOS ONE הציע צוות החוקרים פרשנות חדשה לסימנים שנחשפו על הסלעים: "הקדמונים השתמשו בכלי צור, כמו לדוגמא גרזנים, כדי לחצוב בסלע. זה בשונה מהדעה הרווחת שרואה בכל סימני החציבה שהוגדרו כמתקנים לטחינה, הכנת מזון ולמטרות פולחניות".
המחצבה שייכת לתרבות הניאוליתית שמקורה באזור הלבנט, והמרחב הגאוגרפי עשיר בממצאים המעידים על השינויים שאיפיינו את תקופת המעבר מאורח חיים של ציידים ולקטים לראשיתה של החקלאות והתיישבות הקבע. כשבני האדם החלו ללמוד לייצר את מזונם, "ביות" פני הנוף הפך מרכיב משמעותי בשינוי הגישה הזו לטבע.
"השינוי הכלכלי, מצייד ולקט לחקלאות, לווה גם בשינויים בתחום החברתי והטכנולוגי", מסבירה פרופ' גורן-ענבר. "פעולות הקדמונים נעשו במסגרת אסטרטגיית חציבה חדשנית שכללה איתור האופקים, פירוק הסלע, יצירת חזיתות חציבה, הוצאת גושי הצור בעלי גודל רצוי וריכוז ערימות של פסולות החציבה. החציבה מסדר גודל זה חייבה התארגנות חברתית, שכללה בעלי מקצוע שתפקידם בין השאר לאתר את הצור, להפיקו ולארגן את הפסולת".
בתמונה המחצבה שעל גבעת קייזר (צילום רשות העתיקות)
