זהו סיפור כמעט קפקאי על מאבק איתנים שניהלה עיריית מודיעין נגד בני משפחה מרעות, תבעה אותם בבית המשפט, הפסידה ושבה והפסידה בערעורים, והתעקשה להמשיך בתביעה. זאת למרות ששתי ערכאות משפטיות הודיעו לעירייה בצורה חד משמעית כי עליה להפסיק את הרדיפה.

סיבוב ראשון – הפסד בשלום

הדבר החל בתוספת בניה של 17 מ"ר שבנו בני הזוג לפני כ-15 שנה. הם הצטיידו בהיתר בניה כפי שהורתה להם הועדה המקומית לתיכנון ובניה, אבל בדיעבד התברר כי ההיתר לא תאם את המצב החוקי בפועל. מה שהפך אותו לבלתי תקף. התוספת כבר הושלמה ועמדה בכל כללי תוכניות הבניה שאושרו במקור, אך הזוג מצא את עצמו נתבע על-ידי העיריה באשמה של "עבירת בניה".

בשנת 2006 הגישה עיריית מודיעין כתב אישום נגד בני הזוג על עבירות הבניה שעיקרן הוספת חדר ומחסן בהיקף 17 מ"ר. בית משפט השלום זיכה את בני הזוג תוך שהוא מותח ביקורת נוקבת על התנהלות הוועדה לתיכנון ובניה, שמשכה ומשכה את בני הזוג שביקשו היתר בניה, בטענות ומענות שונות.

"מהעדויות עולה כי דרישותיה של הוועדה השתנו פעם אחר פעם, נוספו דרישות חדשות וביניהן נדרשו עניינים שלא היה צורך לדרשם, כיוון שכבר מולאו" כתבה השופטת רבקה גלאט בפסק דינה. והוסיפה: "הודעת הוועדה לנאשמים היו בלתי ברורות, ולא ניתן היה להבין מה נדרש עוד לביצוע לשם קבלת ההיתר. הנאשמים עמדו בחובתם לעקוב אחר דרישות הוועדה, ולכן אינני מקבלת את טענות התביעה כי הנאשמים התעלמו מפניות הוועדה".

בסיכום פסק הדין הדגישה השופטת: "אין מדובר בנאשמים  שביצעו עבירת בניה במחשכים. הם אמנם ביצעו עבירות בניה ללא היתר, אך קודם לכן הגישו בקשה להיתר בניה עוד בשנת 2001. בשל התרשלותה של הוועדה המקומית לתיכנון ובניה במתן הסברים על הדרישות שיש למלא, לא הסתיים ההליך במתן היתר בניה. אך הנאשמים שקדו על הבקשה ועמדו בקשר מתמיד עם הרשות לשם קיומה. לא היה מקום להגיש כתב אישום נגד הנאשמים ולא ניתן לרפא את הפגמים שנוצרו באמצעי אחר, מלבד זיכויים של הנאשמים".

סיבוב שני – הפסד במחוזי

למול מילים כאלה גם המחמירה שברשויות היתה מבינה את הרמז. אבל בעיריית מודיעין מישהו החליט לעשות שריר, עד הסוף. ב-8 לדצמבר 2012 עירערה העירייה לבית המשפט המחוזי בלוד. בדיון הראשון ייצגה את העירייה עו"ד יפעת בליבאום, שאמרה לבית המשפט: "אנחנו לא מחפשים אשמים אנחנו כאן בכאב גדול ומתוך זעקה של תביעה בראיה כללית". לא ברור מה בדיוק ביקשה עו"ד בליבאום לומר בהתנסחות שכזאת, אבל מדברי ההמשך ניתן להבין כי היא חוששת לתיקים עתידיים שמתנהלים נגד עברייני בניה במודיעין: "אני לא מחפשת להרשיע את הנאשמים, מבחינתנו כתביעה, אלא רק שיימחקו את האמירות הקשות בהכרעת הדין. אנחנו נסכים כי לא תהייה הרשעה בתיק זה, שלא לקבוע כי הוועדה התרשלה".

זהו, אולי, החלק החשוב ביותר בסיפור. נציגת העיריה הודתה בפה מלא, קבל בית משפט מחוזי, כי הנתבעים (בני הזוג מרעות) אינם מוחזקים אצלה כאשמים בעבירה כלשהי. אבל בעירייה לא רצו שיופיע בפסק דין רשמי כי הוועדה המקומית לתיכנון ובניה התרשלה בתפקידה. ואם בני זוג מרעות צריכים לשלם את מחיר התרשלות כזו – לא נורא.

השופטת המחוזית נגה אוהד המשיכה בדיוק מאותו מקום שבו נעצרה שופט השלום גלאט, מספר שנים קודם לכן. היא המליצה לעיריה למשוך את העירעור ורמזה למחלקה המשפטית של עיריית מודיעין כי לא תאפשר להרשיע את התושבים בתיק זה, שכבר נפסק בעניינו בעבר עובדתית שלא התבצעו בו עבירות אלא להיפך – בני הוזג נפלו קורבן לרשלנות של העיריה עצמה.

בשלב זה הבינו בעיריית מודיעין שבית המשפט לא ייתן להם לכופף את החוק רק כדי להצטייר כקפדנים, והודיעו על משיכת העירעור. בפסק הדין כתבה השופטת אוהד: "בא כוח המערערת (כלומר נציגת העירייה –י.ג) קיבלה את המלצת בית המשפט ובנסיבות אלה אני מורה על מחיקת העירעור. יחד עם זאת אני מוצאת לומר כי פסק הדין בתיק זה הינו מקרה פרטי לאותן נסיבות עובדתיות פרטיות שהיו במקרה זה, ואינו מהווה תקדים לכל דבר ועניין".

מי שניהל את משפטם של בני הזוג מרעות היא עורכת הדין סיגלית הנדשר-פרקש, בעצמה חברת מועצת עיריית מודיעין עד לפני מספר שנים, ומי שמכירה היטב את המערכת "מבפנים". השבוע היא לא חסכה מהמחלקה המשפטית של העיריה את שבט לשונה: "במקום להפיק את הלקח מפסק הדין בבית משפט השלום שזיכה את הנאשמים ולעשות בדק בית ולבדוק מדוע אירעה מסכת הטעויות, העירייה הלכה על עירעור, ביזבזה כספי ציבור, זמן יקר, וסירבה להודות שהועדה המקומית לתיכנון ובניה התרשלה בעבודתה. הם בחרו לדבוק בטענה שהם בסדר והם רוחצים בניקיון כפיהם. הם לא מפנימים לקחים וזה כואב".

סוף דבר

בני הזוג אמנם ניצחו במשפט, אבל מכיוון שבנושאים מוניציפאליים שכאלה בית המשפט אינו פוסק החזר הוצאות, הם למעשה הפסידו. שנים רבות, עשרות אלפי שקלים וכמובן עוגמת נפש עצומה.

מדוברות העיריה נמסר בתגובה: "בניגוד למשתמע, הערעור לא נדחה אלא הוועדה המקומית החליטה, ביוזמתה, למשוך אותו, לאור עמדת בית המשפט כי מדובר במקרה פרטי וייחודי לאותן נסיבות עובדתיות פרטיות. עוד קבע בית המשפט כי החלטה זו אינה יכולה להוות תקדים לכל דבר ועניין, כלשון בית המשפט. עניינו של התיק וטענת הנאשם כי היה על הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מכבים רעות לפני יותר מעשור להוציא לו היתר בנייה והיא חדלה מלעשות כן עקב טעות אנוש. יצוין כי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מכבים רעות פסה מן העולם ובהתאם לנסיבות הללו, קבע בית המשפט השלום כי אין מקום להרשיע את הנאשמים. הערעור כאמור נמשך בהסכמה תוך שצוין כי מדובר במקרה ספציפי ייחודי".

(צילום ארכיון)