זוג תושבי מודיעין, שביצעו לפני מספר שנים עבודות בנייה ותוספת למחסן שבגינת דירתם בשכונת מוריה (לשעבר "בוכמן"), חויבו להפסיק לעשות שימוש בקטע המחסן החדש המורחב ואף לאטום אותו בבלוקים וכן לאטום את הכניסה אל המחסן החדש מכיוון המעבר.

הנתבעים אף חויבו לשלם את הוצאות התובעים בסך 21,061 שקלים, הכוללות גם את שכר טרחת עורך דין, שכר טרחת שני מהנדסים, אגרת התביעה והוצאות בגין הליכים. כך נקבע בפסק דין שהתקבל לאחרונה על ידי תמר פריאנטה, מפקחת על רישום המקרקעין ברחובות.

פסק הדין התקבל בעקבות תביעה משפטית, שהגישו לילך כהן (שהלכה בינתיים לעולמה) ובעלה יגאל כהן מרחוב שבטי ישראל 22 באמצעות עורך הדין עו"ד אברהם ששון נגד שכניהם, שיוצגו על ידי עו"ד אלון דיסקין.

בפסק הדין הודיעה המפקחת על רישום המקרקעין כי היא אינה מורה על פירוק הצנרת במחסן הישן "חשש שנגיעה חוזרת במערכת תייצר זעזועים שיגרמו לנזק חדש". היא ציינה כי "הוכח בפני כי מקורה של הרטיבות היה

קשור לדירת הנתבעים, כך שבמובן סעיף 3 לתקנון המצוי הנתבעים היו חייבים בתיקון".

התביעה הוגשה לפני כארבע שנים. בין השאר נטען בה כי השכנים "ניצלו חלל המהווה רכוש משותף והכשרתו כחדר או כיחידת דיור נפרדת, שימוש לא סביר ברכוש המשותף ובשטחים הצמודים לדירתם, מה שגרם לחדירת מי גשמים למחסן של דירתם". המפקחת על רישום המקרקעין ביקרה בבניין, בדירת הנתבעים ובמחסן התובעים לבדוק את הרטיבות שנוצרה וגם כדי להתרשם מהבנייה שבוצעה ומהיקפה.

הנתבעים טענו בתגובה כי בנייתם אושרה בהיתר בנייה בהסכמת הדיירים, גם אם ניתנה בדיעבד, כי התוספת נעשתה על ידם בתוך דירתם ללא כניסה נפרדת או יצירת יחידה נפרדת, כי לא השכירו את השטח אלא אירחו בו, כי הרטיבות/חדירת מי הגשמים לא נגרמה מדירתם וכי לא בוצע שימוש לא סביר ברכוש המשותף או בשטחים הצמודים לדירתם.

על פי כתב התביעה, בשנת 2008 פתחו הנתבעים פתח בקיר החיצוני וביצעו דרכו חפירה לתוך חלל בשטח של כ-11.5 מ"ר, הבנייה בוצעה ללא היתר, הוצא צו הפסקת עבודה ובהמשך ניתן היתר להוספת מחסן. אלא שהנתבעים הפכו את מה שנבנה לחדר שצורף לדירתם. נטען כי הבקשה שהוגשה להיתר בנייה הייתה לביטול מחסן קיים, שינוי מקום דלת כניסה ותוספת שטח עיקרי לדירה של 20.95 מ"ר, על חשבון המחסן הקיים, על ידי הריסת הקיר המפריד בין המחסן הקיים לחלל. עוד נטען כי הנתבעים הטעו את הוועדה (לתיכנון ובניה) כאילו בידם הסכמות של בעלי הדירות האחרות להעברת זכויות הבנייה, מה גם שהסכמות ניתנו חלקן לעניין מחסן וחלקן לעניין דירה".

בפסק הדין פסקה המפקחת כי "נושא ההסכמות והחתימות על המסמכים אינו ברור דיו כלל וכלל. קיימים מספר מסמכים ממועדים שונים, הכוללים מלל שונה בקשר לחתימת בעלי הדירות. זהות החותמים אינה ברורה, חלקם שוכרים, ואין ספק שהדברים לא נעשו בצורה מסודרת. סיכום מספרי של החתימות (שחלקן כפולות ואף כוללות חתימות של הנתבעים עצמם), מעלה 36 חתימות (ללא שוכרים). משכך לא הציגו הנתבעים די הסכמות על פי חוק המקרקעין להרחבה המבוקשת באשר הסכמה כאמור נדרשה כי הבנייה חרגה מחלקם היחסי של הנתבעים בזכויות הבנייה".

המפקחת על המקרקעין מתחה ביקורת על הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מודיעין: "לא ברור מה בדקה הוועדה המקומית. בפועל, רק שתי בעלות דירה מהבית המשותף – האחת ממבנה 3 והשנייה שהייתה אף חברת ועד במבנה 1, אלא שדירתה נמצאת בכניסות העליונות. ההתייחסות למרחב המשותף ולשטחי הרכוש המשותף הייתה שונה בין השתיים ושיקפה אף את הטענה הרווחות, העולה בחלק ניכר מהדיונים בפני, כי בעלי דירות אינם מבינים ברוב המקרים במה המדובר עת שמתבקשת חתימתם. התוצאה הייתה שהנתבעים לא הוכיחו הסכמה כנדרש בחוק בכמות הנדרשת. בביקור במקום התרשמתי מכך שנוצרה יחידה נפרדת. מדובר גם בשינוי ייעוד משטח אחסון לשטח מגורים, כך שגם ההסכמה שניתנה, אם ניתנה כזו, אינה משקפת את הקיים בפועל".

התובעים טענו כי נגרמו נזקים כבדים למחסן שלהם ולציוד שהיה בו, כתוצאה מהבנייה שביצעו הנתבעים שבוצעה, לדעתם, בניגוד להיתר הבנייה בשל הנחת צנרת מים חדשה. לכתב התביעה צורפה חוות דעת מומחה של מהנדס, המצביעה על אפשרות לכשלים שונים ומציעה בין היתר לערוך בדיקות שונות. ממצאי הרטיבות היו מובהקים הן על ידי מומחה התובעים יגאל ברגמן והם על ידי שמחה פלדמן, המומחה המוסכם על המפקחת. שני המומחים אמרו שיש לטפל באיטום  ובעקבות זאת קבעה המפקחת כי "האחריות לרטיבות במחסן התובעים הייתה נעוצה בדירת הנתבעים, בין אם הייתה קשורה בבנייה החדשה ובין אם לא".

שכונת מוריה. תוספת בנייה שעלתה ביוקר. צילום ארכיון