לאלעד שמעונוביץ יש קילומטראז' ארוך שנים בפוליטיקה, גם אם נדמה כי הוא עדיין צעיר. הוא החל את דרכו כיועץ פרלמנטרי בגיל 20 וקצת, היה דוברו של ביבס בקדנציה הראשונה שלו, ובימים אלו הוא משלים 10 שנות כהונה כחבר מועצה. את דרכו במועצת העירייה הוא התחיל בסיעתו של ביבס, אבל ב-2018 יצא לדרך עצמאית.

כעת, רגע לפני הבחירות בהן ינסה להגדיל את כוחו הפוליטי בעיר, הוא מתפנה לדבר על עתיד העיר, בעיות הדיור והתעסוקה ממנה סובלת מודיעין כיום, היעד לבחירות הקרובות והחלום להיות ראש העירייה.

לפני חמש שנים לקחת הימור שצלח. עד כמה היית משוכנע אז שזה יעבוד?

"חשבתי שזה יעבוד, האמנתי. גם אמרתי לעצמי בצורה מאוד שקולה שאם בעצם אני מביא שני מנדטים זאת הצלחה, אם אביא מנדט אחד זה יהיה די דומה למצב הפוליטי שלי אם אהיה אצל ביבס. גם אמרתי לעצמי שאם אביא אפס מנדטים, אחרי חמש שנים של עבודה קשה בתוך המועצה, אז כדאי שאקפל את עצמי ואחפש משהו אחר לעשות בחיים. הכי אמיתי. זאת הייתה המחשבה. אבל בסך הכל הייתה הצלחה, וגם הייתי מאוד קרוב למנדט שלישי".

ריבוי הרשימות הפעם יפגע בך? לא הייתה מחשבה לאחד כוחות עם מישהו שעלול לקחת ממך קולות?

"כל מי שמתמודד לוקח קולות. נכון, יש רוב מאוד גדול בעיר של הציבור הליברלי ויש המון קולות על הרצפה. אפשר לשאול למה אני לא מתאחד עם רשימת הנשים או שחר מי און, שבבסיס אולי אפשר לראות פוטנציאל לאיחוד. אבל כשאני מסתכל על הרשימה שלי ואנשים שהצלחתי לגייס, אני מסתכל למשל על טוני חי שנמצאת במקום השלישי אצלי, שיכולה להביא יותר קולות ובטח לא פחות טובה ביכולות והניסיון מאחרים. וקובי דביר, מקום 4, שמייצג את הקהילה הגאה, לא פחות טוב משחר מי און בעיניי. וגם אם הייתי מצליח לאחד, זה לא אומר שהייתי מביא יותר קולות. יש לי רשימה טובה ומנוסה שמכירה את העיר, ואני חושב שהרשימה הזאת תוכיח את עצמה".

החיבור עם בני גנץ יעזור לך? או שהוא לא רדיקלי מספיק בשביל הציבור בעיר שתומך במחאה?

"תשמע, אני חייב להודות ביושר שכל הסיפור של היחס בין העניינים המקומיים לארציים עורר אצלנו התלבטות מאוד גדולה. אני לא יודע אם החיבור הזה הולך ודועך, אני חושב שזה עניין של גלים ותקופות ואני לא יודע לנתח את זה. אני כן החלטתי לנהל קמפיין מקומי וחיובי, של עשייה והתמקדות בנושאים שעשיתי בעיר, כשגנץ הוא בעצם החיבור הערכי לאיפה אנחנו נמצאים בעניין המחאה. אני לא יודע להגיד מה תהיה ההשפעה על התוצאות, וגם לא יודע איך תשפיע המחאה בחמשת השבועות שנשארו לקמפיין. יש המון משתנים שאני לא יודע להעריך. בסוף, בני גנץ מוביל בסקרים והוא מניה עולה, והוא בטח מדבר יפה מאוד לקהל המודיעיני עם עמדה מאוד ברורה נגד המהפכה המשפטית וכל החוקים האנטי הדמוקרטיים. מצד שני, הוא גם הדמות שמעוררת הכי פחות אנטגוניזם מצד האנשים שלא תומכים בו. ועדיין, אני מתמקד בסופו של דבר בעשייה שלי, גם מתוך תקווה ואמונה שהסאגה של ההפיכה המשפטית לא תלווה אותנו עוד הרבה זמן".

עד כמה אתה מסכים עם האמירה הזאת ש"חייבים מחנה ליברלי חזק במועצת העירייה כדי להתגונן ממהלכי הממשלה"? או שזאת עוד הגזמה?

"זה תלוי אם אתה פורט את זה למעשים או נשאר עם סיסמאות. בסוף, אם אתה מסתכל אחורה, ב-2018 המועצה העבירה ברוב גדול את חוק המרכולים וההתנגדות לדרעי, אישרה את היוזמה שלי לתחבורה ציבורית בסופי השבוע, והצליחה לשמור על מודיעין ליברלית. אז תמיד אפשר להגיד שצריך יותר, וזה בסדר. בפועל, זה מה שקרה, אפילו שיש לנו ראש עיר מהליכוד, שהוא ליברלי בדעות שלו. ישבנו לפני שבועיים בפאנל בחירות של מרכזים לצדק חברתי, וגיליתי להפתעתי שאני המועמד הליברלי היחידי שמתמודד למועצה".

למה?

"כי שאלו את כל נציגי הרשימות שהשתתפו האם הם תומכים או מתנגדים למתן שעות רחצה בהפרדה בבריכה העירונית, ואני והנציג של בן סעדון היינו היחידים שתמכו. כולם הסתכלו עליי, ואמרתי 'חברים, אתם לא באמת ליברלים'. ליברלי זה לא לייצג רק את מי שתמך בך או מה שנוח לך, ליברל זה להיות ליברל אמיתי. ואם יש פה קבוצה של 25% מהאוכלוסייה, קבוצה דתית, שרוצה שעות רחצה בהפרדה, לא לתת לנשים את זה זאת הדרת נשים. אי אפשר לבוא ולהגיד רק מה שנוח לנו. ליברל אמיתי זה כמוני, שבעד לתת שעות רחצה בהפרדה לדתיים ושבסופי השבוע המקום יהיה פתוח לחילוניים. ליברליות אמיתית זאת ליברליות שדואגת לכולם. מה גם שאחוז השעות בהפרדה בבריכה הוא פחות מעשרה אחוז. קח דוגמה נוספת. קיבלתי לפני כמה חודשים פנייה מתושבי נופים והציפורים, שביקשו שהאוטובוס בשבתות יעבור דרך השכונות שלהם. סירבתי. אני לא חושב שאוטובוס בשבת צריך לעבור בתוך השכונות, גם מבחינת העניין הדתי וגם מבחינת ההפרעה לכולם. זה האיזון האמיתי שצריך להעביר במועצה, ולא את העמדות הקיצוניות".

אז הטענות של "מודיעין חופשית" שהם היחידים שנלחמים למען הציבור החילוני בעיר הן מופרכות?

"קודם כל, אני לא יודע מה זה אומר נלחמים. כל מה שאנחנו עשינו הם באים ואומרים 'אנחנו הצענו, אנחנו רצינו'. בעיניי להרים יד נגד הקמת בית כנסת לא משרת את הציבור החילוני. גם הציבור החילוני משתמש בבתי כנסת, גם אם זה רק ביום כיפור או בבר מצווה של הילד. להצביע נגד בתי כנסת לא משרת את הציבור החילוני, לקדם תחבורה ציבורית בסוף השבוע כן. להקים מערך פוד טראקים שחלקו פועל בסופי השבוע משרת את הציבור החילוני. להוביל את ההתנגדות לחוק המרכולים, זה משרת את הציבור החילוני. בדברים האלה מודיעין חופשית לא שם, הם לא עשו ולא היו חלק מהקואליציה. בפועל, במעשים, אין להם תוצאות".

"איפה ילמד הילד שלי?"

התיק העיקרי שקיבל שמעונוביץ לידיו לפני כחמש שנים היה לכהן כיו"ר עמותת סחלבים העירונית, ובשנים האלו הוקמו שלושה מרכזי פעילות חדשים והרביעי בדרך. העמותה מפעילה בעיר מערך מסועף ומורכב של צהרונים וחוגים, וגם סופגת בשנים האחרונות לא מעט ביקורת מצד תושבי העיר.

כל התלונות נגד סחלבים הן פועל יוצא של המחסור הארצי באנשי צוות?

"כן, חד משמעית. קודם כל, מערכת החינוך במדינה נמצאת לקראת קריסה, ומי שלא רואה את זה בוחר לעצום את העיניים או שלא קורא את המציאות כמו שהיא. מחסור כוח אדם בחינוך מתחיל במנהלים ומורים וגננות וסייעות. המכללות ריקות. בתור אבא לילד בן שנה וחצי, אני לא יודע לאיזו מערכת חינוך אני שולח את הבן שלי בעוד כמה שנים. אני לא יודע מי ילמד אותו. אז ברור שאם אין מנהלים ומורים גם לא יהיו סייעות ומובילות לצהרונים. אני, כיו"ר סחלבים, יכולתי לבוא ולהגיד אנחנו מסוגלים לקלוט 3,500 ילדים, כמו הממוצע בשנים האחרונות בצהרונים בעיר. זה כוח האדם שיש לי ואלה האפשרויות. המשמעות של החלטה כזאת הייתה להשאיר 700 הורים בבית, לא פחות, ואנשים לא יכלו לצאת לעבודה. אני מקבל שיחות טלפון קורעות לב, אומרים לי 'אלעד, אין לי איך לצאת לעבודה ככה. יפטרו אותי אם אצא ב-13 לקחת את הילד'. ואז אתה בדילמה: האם אני מקבל יותר ילדים ממה שאני מסוגל, בידיעה שזה פוגע בשירות, ומגייס עובדים שלא כולם טובים מספיק, ומשאיר עובדים פחות טובים ומעמיס עוד על הכיתות, או שבא ואומר ל-700 משפחות תסתדרו לבד".

ומה לגבי הטענה שצריך להכניס עמותה פרטית?

"ואז מה יקרה? תכניס עמותה פרטית והמחירים יעלו. ומה עם כוח האדם, מאיפה הם ייקחו? מאיתנו. ולאן זה יתגלגל בסוף? על ההורים. אז מה עשינו? בסוף זאת אותה שמיכה. סחלבים מוציאה מיליוני שקלים בשנה בהסעות לכוח אדם שמגיע מחוץ לעיר. אין כוח אדם בעיר. יש פה מערך הסעות מטורף. כבר היו פה עמותות חיצוניות, לפני 7-8 שנים, שלקחו 1,200-1,300 שקל לחודש ואז שאלו איפה העירייה. מאוד קל לכתוב בפייסבוק שסחלבים הם מונופול. סחלבים לא מרוויחה מזה כסף, והכנסה של עמותות פרטיות בהכרח תרע את המצב".

עיסוק נוסף של סחלבים הוא הספורט, ונראה שפיתוח התשתיות בעיר לא מתקדם כראוי. זאת החלטה שבאה מלמעלה, להשקיע פחות בספורט?

"במונחים של עיר בת 25 שנים, במושגים של ספורט ומסורת ספורט, זאת עיר מאוד צעירה. כשיש לך קבוצה בליגת העל אז יש למה לבנות מתקן ויש גם תקציבים שמגיעים מבחוץ. מצד שני, זה ביצה ותרנגולת. ברור שברגע שיהיה אצטדיון כמו שצריך אז גם אפשר יהיה לבנות קבוצה שתתקדם במעלה הליגות. החשיבה והעשייה שלנו היא להשקיע בתשתיות של הנוער והגילאים הצעירים: פרויקט הכדורסל בעירוני א', חיזוק מועדוני הג'ודו בעיר, העברתי בתקציב הפיתוח החלטה לקדם מרכז לאומנויות לחימה".

הבעיות העיקריות עימן מתמודדת מודיעין של 2023 הן כמובן דיור ותעסוקה. למרות העובדה שנקבע, גם הודות לפעילות העירייה, כי בכל בנייה עתידית בעיר יוקצו 30% מיחידות הדיור לטובת בני העיר, יש מי שטוענים כי ניתן היה להשיג יותר. "זאת החלטה ארצית, לא של עיריית מודיעין. אם זה היה תלוי בנו, ההקצאה הייתה של 50% וגם יותר. זה מה שהיה רוצה ראש העיר וזה גם מה שאני רוצה. המדינה באה ואמרה שרוצים לתת קדימות לבני העיר להישאר בה, ומצד שני אי אפשר לחסום תושב עפולה שרוצה לקנות פה. אז יש נקודת איזון. אפשר להתווכח אם זה מספיק, אבל זאת לא שאלה שקשורה למודיעין ולא משהו שאנחנו נוכל לשנות בעצמנו. אני העברתי שתי החלטות חשובות: האחת שלפחות 25% מכל בנייה תהיה במסגרת תוכנית ממשלתית במחיר מוזל. ככל שנגדיל את ההיצע ואת כמות הדירות ברות ההשגה, כך החלק שלנו, של תושבי מודיעין בעדיפות, יהיה גדול יותר. בוא נדבר במספרים: במורשת יש 4,200 יחידות דיור ש-2,700 מתוכן שווקו בדיור בר השגה, ולפי הנתונים שלנו כמעט אלף זוגות תושבי העיר זכו בדירות במחיר מוזל. במשרד השיכון רשומים היום אלפיים זוגות תושבי העיר כחסרי דיור. אם נצליח לתת אפילו לחצי מהם אפשרות לזכות בדירה בשכונת המעיינות, זה יהיה הישג נפלא. אבל בסוף, מעבר לדיבורים ולסיסמאות, אלו הכלים שעומדים לרשות העירייה וזה מה שנפעל ונעשה. ההחלטה השנייה שהעברתי במסגרת תוכנית המתאר החדשה היא ש-30% מהיחידות בכל בנייה יהיו דירות קטנות. בפעם הראשונה בעיר יהיו דירות שני חדרים ודירות סטודיו, מה שייתן מענה לכמה וכמה אוכלוסיות שעד היום לא היה להן מענה".

מה לגבי תעסוקה, ובעיקר בענף ההייטק? העירייה עושה מספיק כדי להביא לכאן חברות?

"אני חושב שלא נעשה מספיק ושיש לנו במה להשתפר בכל הקשור למיתוג העיר ולעורר עניין אצל חברות ברמה הארצית. אבל זה לא עיקר העניין. העניין בסופו של דבר הוא התשתיות ומבני המשרדים שיכולים לאכלס את אותן חברות, ואם אין כאלו ברמה גבוהה אז הם לא יבואו, ולא משנה כמה מאמצי שיווק תעשה".

אבל גם זה משתנה כעת, עם בניית פרויקטים במרכז עינב ובפארק הטכנולוגי, וגם שלב ב' של המע"ר.

"קח את הבניין של עזריאלי במע"ר, עם 14 קומות, הוא בניין ברמה מאוד גבוהה שיכול למשוך אליו הרבה מאוד חברות הייטק. בניין כזה, במיקום פנטסטי, על תחנת רכבת, אפשר לשווק. ואני מזכיר לך שיש חברי מועצה שישבו בוועדת התכנון והתנגדו לאישור ל-14 קומות במרכז העיר, ולא מבינים שאי אפשר להביא את החברות האלו בבניין של 6 או 8 קומות. זה לא יכול להתקיים. אז עכשיו הם צועקים בבחירות 'נביא לפה חברות הייטק', אבל בלי תשתית זה לא יכול לקרות. אז יש פרויקטים שבקרוב יתאכלסו ואחרים שייקח עוד כמה שנים".

עוד 25 שנים, מודיעין תהיה סוף סוף עיר "אמיתית" מבחינה אורבנית?

"כן, אין לי ספק שכן ואנחנו כבר הולכים לשם. יש שינוי תפיסה בתוך העירייה. אני מאוד רוצה להקים בקדנציה הבאה תת-ועדה לוועדה לתכנון ובנייה, שתעסוק רק בנושא אורבניות. זה נושא שאני שם על השולחן ורוצה להוביל. כשיהיה עירוב שימושים ורמת הצפיפות תעלה, זה חלק מראייה שונה של מה שספדיה ראה לטובת העיר לפני 30 שנה".

מה יהווה הצלחה בבחירות?

"אגיד את הדברים כהווייתם: בסוף, אני כבר עשר שנים חבר מועצה ועובד בהתנדבות, שם המשפחה שלי הוא שמעונוביץ ולא רוטשילד ואני חייב להתפרנס. לעבוד במשרה המלאה כדי לפרנס את המשפחה ואחרי זה לפעול בהתנדבות במועצת העירייה זה קשה. מאוד קשה. והיום כשאני בעל משפחה, אז זה כמעט בלתי אפשרי בשבילי לעבוד בשתי עבודות. אז היעד הוא סגן ראש עיר בשכר, במשרה מלאה, כדי שאוכל להשקיע את כל כולי למען תושבי העיר. אני לא יודע כמה מנדטים אצטרך לקבל בשביל היעד הזה, אבל זאת המטרה".

וביום שאחרי ביבס, יש חלום להיות ראש עיריית מודיעין?

"לצאת בהצהרות אני לא חושב שנכון בשום שלב, אבל יש חלום כזה. זה משהו שיהיה סגירת מעגל מטורפת עבורי, שהגעתי לעיר ב-1998 בגיל 15 כשהיו פה פחות מ-20 אלף תושבים. אני אתמודד לראשות העיר ביום שבו אחשוב שאני האלטרנטיבה הכי טובה להיות ראש העיר. כשאאמין באמונה שלמה בכך וארגיש בשל, זה יהיה היום בו אתמודד".