מלחמת "חרבות ברזל" נמשכת כבר למעלה משלושה חודשים, ובעוד שעשרות אלפי חיילים עדיין פועלים בגבולות הצפון והדרום, הציבור המודיעיני לא שוכח אותם מאחור.
דוגמה טובה לכך מהווה היוזמה של שרית רושה-גביזון, שיחד עם מאות מתנדבים מכינה ומשנעת מדי שבוע ארוחת שישי חמה וביתית לחיילים בשטח. מה שהחל בהכנת כריכים לחיילים הפך למבצע לוגיסטי של ממש, ורושה-גביזון וחבריה למיזם לא מסתפקים בהכנת 900 מנות מדי שבוע ושואפים ליותר.
"בתחילת המלחמה, כמו רוב התושבים בעיר ובארץ, הייתי ב'פריז' של יומיים וחיפשתי מה לעשות. אז התחלנו, בעלי ואני, להכין כריכים ולחלק אותם לחיילים ולכוחות הביטחון. אני עובדת בבית הספר חופים ובהתחלה לימדנו מרחוק, אז יכולתי לשלב", סיפרה השבוע. "ואז ראיתי איזשהו פוסט בפייסבוק של חייל שכותב שחסר לו ציוד ואוכל. ישר 'התלבשתי' על הפוסט שלו, והוא היה הראשון שסיפקתי לו אוכל על בסיס יומי. קראתי לחברות, פתחנו שולחנות בבית, הכנו כריכים ושלחנו אותם לדרום".
ואיך הגענו מזה למבצע שאתם מנהלים כיום?
"כשחזרנו לעבוד בבית הספר החלטתי שאין מצב שאני מפסיקה, והחלטתי לשנות את הקונספט לארוחות שישי חמות. שתהיה להם הרגשה של בית. זה עבר מפה לאוזן והפכנו להיות מפעל קטן. יש כאן בנות שעובדות איתי קבוע, מתחילת המלחמה, וכל שישי הן מתייצבות. הצטרפו עוד ועוד מתנדבים, ואני בקשר עם החיילים בשטח. היה לי חשוב שאוכל לא ייזרק, אז החלטנו ששולחים רק על פי ביקוש. כיום אנחנו מכינים ארוחות שישי ל-900 חיילים בכל שבוע, מהצפון ועד לדרום, כולל אוכל שלנו שנכנס לעזה".
ואיך מתנהל המבצע?
"יש לנו כיום 350 מתנדבים שמבשלים כל שישי. אני ועוד חברה מפרסמות דוח אקסל מפורט, עם כל מה שצריך להכין וחלוקה לדתיים וכשרות, צמחונים וכולי, וכל אחד מכין על פי יכולתו. יש מי שקונה קילו חומוס או מכין 15 שניצלים, ויש מי שמכין כמה מנות. זה מקום של קהילה, בלי חשבונאות, ומשבוע לשבוע גדלנו ומגיעות גם בקשות מהשטח".
ואיך משנעים את כל האוכל?
"יש עוד קבוצת מתנדבים שלנו, חבר'ה שמשנעים את האוכל מהעיר לחיילים. אני מפרסמת להם טבלה כבר ביום שלישי, עם כמות המנות שהם צריכים לקחת, ובשישי הם מגיעים אליי הביתה. יש כאן עלייה לרגל של המתנדבים, גם מי שבישל וגם מי שמשנע. אנשים מביאים את האוכל, אנחנו מסדרות את המנות, ואז מארגנים את הארגזים ומורידים לרכבים".
אז מתי אתם מספיקים לבשל את ארוחת השישי שלכם?
"זהו, שתי הבנות שלי משרתות בצבא כרגע, אחת במילואים ואחת בסדיר, והן לא באות הרבה הביתה. אז בעלי ואני בסוף היום, אחרי הניקיונות, אוכלים חתיכת חלה עם שניצל וסגרנו את הפינה".
לכמה מנות אתם שואפים להגיע? הרי הצבא גם אמור להאכיל אותם…
"הצבא מאכיל, אני אומרת את זה לכולם. הם לא רעבים, אבל יש משהו בארוחת שישי מפנקת של בית. יש להם מנות קרב ויש חמגשיות, אבל הם מעידים שהארוחות שאנחנו שולחים מעודדות ונותנות להם רוח גבית. הם מחכים ליום שישי ולארוחה מאיתנו. אז אנחנו איתם. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות, ואנחנו נהנים לפנק אותם".
