עשרות חברים ובני משפחה מכל הארץ הגיעו השבוע לבית העלמין במודיעין לאזכרה לניר כץ, שנרצח בבר נוער בתל אביב לפני חמש שנים. אמו איילה מרעות אומרת השבוע: "אני לא חושבת בכלל על כך שלא תפסו את הרוצח. מה שמתסכל אותי זה שניר איננו איתנו והוא חסר מאד ואני מתגעגעת אליו". על רקע האווירה שבה חווים היום שנאה בין ימין ושמאל בהקשר לאומי אומרת איילה: "השנאה היא שנאה ועל רקע גלי השנאה אנחנו צריכים לראות איך להתגבר על העובדה שיש כאלה שמביטים על האחר מלמעלה למטה. ולא משנה אם זה כלפי שמאלנים, ערבים, או הומוסקסואלים. ברגע שמישהו חושב שהוא עליון על פני האחר – אז מתפרצת השנאה".
איך משפיע הזמן על הפרידה מניר?
"מה שהכי כואב לי זה שבשנתיים האחרונות נולדו במשפחה אחיינים שלא הכירו את ניר והוא לא הכיר אותם".
היתה שנה מאוד משמעותית, עם מעצרו ושחרורו של חגי פליסיאן…
"ניר יקר לי, אבל אין לי שום כוונה לתת לרוצח עוד כוח בכך שאני אעצור את חיי. ואם אני אכנע ואמתין שיתפסו את הרוצח, זה יעניק לו עוד כוח. לא אבטל את חיי. אמשיך לחיות. יש לי ילדים ויש לי חיים".
שירלי קובלסקי, חברה טובה של איילה, כתבה בדף הפייסבוק שלה דברים מרגשים לאחר טקס האזכרה. דברים שמחברים את הרצח למצב הבטחוני ולמבצע "צוק איתן", כי רבים לא הכירו את ניר ששירת ביחידת עילית של חיל המודיעין והיה חייל מצטיין: "אולי בגלל שזו עת מלחמה דיבר קצין עמית מהיחידה שלו ואמר: 'תמיד דיברנו על ניר האדם. אף פעם לא הגענו לדבר על ניר החייל. היום אני רוצה לדבר גם על זה. העת היא עת מלחמה, וברגע של הפסקת אש הומניטרית מדומה, אנו באים להיות עם ניר, שאיבד את אביו בעודו ילד באסון צאלים. מעל לקבר עומד ואומר קדיש האב שגידל אותו, אל"מ גיל שנהר. אחד האנשים הכי עסוקים וגם הכי מרגיעים בימים אלו. מי שהיה ראש מחלקת התורה ופיתוח של פיקוד העורף. אני מתארת לעצמי כמה אנשים ברשת היו מתנפחים במלוא ארסם בשמעם על הומו שמאלני. אני מתארת לעצמי כמה אותם אנשים בדיוק היו חשים גאווה, הערכה וקירבה לניר לו היו מסתפקים בידיעה שהיה איש מודיעין מצטיין, בן ללוחם שנפל במהלך תפקידו. אני חושבת כמה לוחמים שם בפנים מאמינים בדרכו של ניר, כמה חיילים שם בפנים הם כן, כן, תסלחו לי על אחת המילים הכי נוראיות ברשת בימים אלו – הומואים. כמה מהלל אותם ההמון כשהם עכשיו ברגעי הקרב, וכמה יהפוך הכל ללא רלוונטי ברגע שיהפכו לסתם סמולנים, או סתם להומואים. כמה מקדשים את הנופלים והנפצעים ומה יקרה לכל המקדשים אם יסתבר להם שהנופל לא היה בדיוק כמותם? כמה אנחנו כחברה מחלקים את כולם לתבניות ולמשבצות. אם נפלת לאחת, כל השאר לא ייחשב לך… כל כך רחוקים מלהכיל מורכבות, מלראות שלמות".
(צילום ארכיון)
