המאבק במונופול הרבני בנושא הקבורה החל באמצע שנות ה-80', כשעורך-הדין אברהם גל מירושלים הקים את עמותת "מנוחה נכונה", במטרה לאפשר לכל אדם בישראל להיקבר בטקס ובצורה התואמים את השקפת עולמו, אמונתו ורצונו. המוטו של העמותה היה "בבית קברות אזרחי כולם שווים". לדוגמה: מתאבד ייקבר בחלקה רגילה ולא מחוץ לגדר, כפי שמפרשים את ההלכה.
במהלך השנים הוביל עו"ד גל שורה של מאבקים, משפטיים וציבוריים, שנועדו להפקיע את המונופול של חברות קדישא על הקבורה בישראל. במאי 1992 פסק בג"ץ כי "אין מחלוקת על זכותה של מנוחה נכונה לקבל רישיון קבורה, לצורך קיום שירותי קבורה ולקבל שטח למטרה זו".
בשנת 1996 נחקק חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית. החוק ותקנותיו מעגנים את זכות האדם לקבורה לפי רצונו ומצפונו. על פי החוק אדם זכאי להיקבר על-פי השקפתו בבית-עלמין אזרחי חלופי, אם בחר בכך בצוואתו או בכל דרך אחרת.
החוק חייב להקצות חלקות קבורה אזרחיות ב-21 בתי-עלמין ברחבי הארץ. מודיעין – כאמור, כבר נכנסה לרשימה בפועל.
מאחר והחוק לא יושם במשך מספר שנים נתקבלה החלטת הממשלה מס' 1199 (קבר/ 4), ב- 24-בפברואר 2000, הקובעת כי בכל בית עלמין חדש או מורחב (לרבות הר-המנוחות בירושלים) יוקצה שטח לקבורה אזרחית חלופית. מאוחר יותר גם הוגדר "10% לפחות".
האינטרסנטים יוצאים מהתמונה
הקבורה בישראל היא על בסיס מקומי. אי לכך, בישוב שאין בו נוכחות של עמותת "מנוחה נכונה", הדבר יקשה על התושבים לדרוש ולקבל חלקה אזרחית. ב-1999 חנכה עמותת מנוחה נכונה את בית-הקברות האזרחי הראשון, מחוץ לבאר שבע, על-מנת לקדם את נושא הקבורה האזרחית. בית העלמין נמצא בכביש באר שבע חצרים, 100 מטר מחוץ לתחום העיר (כדי שהמועצה העירונית והמועצה הדתית לא יוכלו להתערב בנעשה). מאז הקימה מנוחה נכונה כ-18 עמותות מקומיות (רשומות ובדרך) בערים ברחבי הארץ, והן פועלות לאיתור שטחי קבורה מתאימים, לקבלת רישיונות קבורה ולהפעלת שירותי קבורה חינם. בחודש מאי 2009 נפתח "מנוחה נכונה לכולם" – בית עלמין אלטרנטיבי ראשון בתחום הרשות המוניציפלית בכפר סבא.
לדברי מרים קונדה, מנכ"ל עמותת מנוחה נכונה: "גורמים אינטרסנטיים שונים, ובראשם חברות קדישא החוששות מאובדן הכנסה, מטרפדים את יישום ההחלטה בדבר קבורה חילונית בכל הארץ. בינתיים, הנהנים העיקריים הם הקיבוצים, הגובים סכומי עתק על חלקת קבר".
לדברי נחום ליכטיק, יו"ר עמותת "מנוחה נכונה לכולם", משרד הדתות "שם רגליים" לקבורה האזרחית ואין הקצבות של כספים כפי שהובטח. לדבריו, הכסף שנלקח מתושבים מחוץ לעיר (הכוונה לכפ"ס) מממן את הקבורה עבור תושבי העיר שהיא ללא תשלום והחזר מימון הקרקע שנרכשה על ידם והוצאות נוספות. ליכטיק: "אם בכל רחבי הארץ הייתה אפשרות לקבורה אזרחית וקבורה אזרחית טובה וראויה – לא היה צריך לשלם לאף אחד גרוש. אנחנו עדיין זולים יותר מקיבוצים פרטיים. בפרדס חנה אמורה להיות חלקה לקבורה אזרחית שמנוהלת על ידי חברת קדישא. פעם אחרונה שבדקנו הוצבו שם מחסנים והחלקה הייתה ריקה מקברים. לדבריהם אין ביקוש. אני מכיר בין עשרה לעשרים איש לפחות מהאזור שהיו רוצים להיקבר אזרחית. אם אצלנו בכפר סבא למעלה מ-1,500 קברים נתפסו, אז יש לכך ביקוש בארץ. עדיין יש הרבה מה לעשות בתחום. בקופות חולים למשל בכלל לא מסבים את תשומת ליבם של הלקוחות לקבורה אזרחית, לבטח לא עושים זאת הרבנים. בירושלים 'מנוחה נכונה' מצאו קרקע, יש להם קבלנים והם מוכנים לפעולה, אבל במשרד הדתות מעכבים להם את רישיון הקבורה".
מה מותר ומה אסור בקבורה אזרחית?
"הכלל היחיד הוא שאסור לפגוע באחרים. חוץ מזה הכל מותר ואפשרי. לדוגמא: יש שעושים טקס יהודי אבל נקברים בארון, יש כאלה שרוצים לקבור את יקירם בבגדים יפים מבלי טהרה ועיטוף הגוף בתכריכים, הנשים יכולות לומר קדיש, באחת הלוויות הטקס היה בחציו יהודי ובחציו בודהיסטי. בלוויה של מנחם גולן בתו נשאה קדיש, במהלך ליווי הארון אל חלקת הקבר הושמע השיר המפורסם 'כל הכבוד' וליד הקבר שלו הזמרת מירי אלוני שרה את אחד השירים שגולן כתב. בסופו מחאו לה כפיים. מישהו אמר שמנחם היה רוצה שימחאו כפיים. שזה דבר לא מקובל בלוויה 'רגילה'. ענת גוב בחרה להיטמן פה בעודה בחיים לאחר שבחנה מקומות אחרים. היא אמרה שהיא רוצה להיטמן מתחת לבוגנוויליה".
ג'ון אומר שלום אחרון
"המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו". כך נכתב על מצבתו של ג'ון לובין הקבור בחלקה האזרחית של מודיעין. הרב דוד סגל, יו"ר "עזר מודיעין" שניהל את לווייתו של לובין בדרכו האחרונה, ביקש שהמשפט ייחרט על מצבתו לאחר ששמע על תרומתו ותרומת משפחתו להצלת יהודים ופעולותיו לטובת ישראל.
לובין היה הנפטר הראשון שנקבר בחלקה האזרחית במודיעין. צרפתי שפעל רבות לטובת היהודים ותרם למדינה בדרכיו שלו. הוא היה מהראשונים שהגיעו למודיעין, ב-1996. לובין נולד למשפחה נוצרית וחי כאתיאיסט. הוא גם החליט מבעוד מועד לתרום את גופתו למדע כשיגיע היום ולאחר מכן משאלתו הייתה לשרוף את גופתו.
כשנפטר בשנת 2006, בגיל 80, גופתו הועברה לבית חולים הדסה לתרומה עבור מחקר מדעי. בתום שלושה חודשים הם ביקשו להחזיר את גופת ג'ון לקבורה למשפחתו, אבל אשתו גלוריה רצתה שיקבר בעיר. שכנם, אלכס וינרב, חבר מועצה לשעבר, שהכיר את לובין ותרומתו למדינה יצר קשר עם ראש העירייה שאישר להקים את החלקה האזרחית ולאפשר לקבור את ג'ון במודיעין. לאחר שלושה חודשים הוא הובא למנוחות כאן. קרוב לאשתו החיה, אך רחוק מקבר בנו בהר הזיתים, שנהרג כשהיה בן עשר בפיגוע בכיכר ציון בירושלים ביולי 1975. ג'ון הותיר אחריו אישה ובן.
נזכרת גלוריה: "בעלי נפטר ביום שבת בבוקר מדום לב. בערב הגיעו אלינו הביתה עם האמבולנס ורצו להעביר אותו לטיפול חברת קדישא לקבורה. הסברתי להם שהוא ביקש לתרום את גופו למדע לאחר מותו והוא הועבר לבית חולים הדסה. היה לי קשה במהלך החודשים האלה עד שהוא נקבר. זו הייתה הרגשה שהוא במצב בין חי למת. הוא לא רצה להיקבר אלא לשרוף את הגופה, אבל בזמנו זה לא היה אפשרי בארץ. בעזרת אלכס בנו את החלקה האזרחית ורציתי להעביר גם את בני, אבל לא נותנים לי. וחיכיתי שלושה חודשים נוספים עד שהחלקה תיבנה. הרב סגל ניהל את הלוויה והוא נקבר על ידי הדתיים מחברת הקבורה של העירייה. בנוסף לי ובני וקרובי משפחה נוספים, הגיעו לתת לו כבוד אחרון גם החברים והשכנים. כל אחד הקריא את מה שכתב עליו והרב סגל נשא עליו נאום שלא השאיר אף עין יבשה, לאחר שלמד על פועלו".
למה הטקס נוהל על ידי רב? ג'ון היה אתיאיסט, את חילונית…
"אני יהודיה וישראלית ומאד אוהבת את הארץ וגם בעלי מאד אהב את המדינה. בעלי עבד עבור ישראל שנים רבות והמשיך לתרום למדינה גם בהתנדבות במשך עשר שנים. משפחתו, עוד במלחמת העולם השנייה, עזרה ליהודים בצרפת. הוא סיכן את חייו עבור יהודים ועבור ישראל ולכן מגיע לו כבוד מהמדינה, כבוד של היהודים. וזה כבוד שרב ינהל את הלוויה שלו. זה לא עניין דתי".
במה בעלך עבד?
"אני לא יכולה לדבר על זה ולפרט. זה יכול לסכן את חיי".
את מרוצה מהאופן שהעירייה טיפלה בחלקה האזרחית?
"עיריית מודיעין עשתה דברים יפים למענו ואני מכבדת שהם דאגו לחלקה עבורו למרות שהוא לא יהודי. החלקה יפה מאד ויש גינה לידו. הדבר היחיד שחסר לי שם זה ברז מים ליד החלקה. כדי לשטוף את המצבה ולסדר צריך לרוץ לבית הקברות הדתי ולשטוף ידיים אנחנו כבר נוסעים הביתה ושוטפים שם".
לוויה נוסח אנגליה
במודיעין, כמו בכל הארץ, אין קוד לבוש הנהוג בבתי עלמין וכל אחד מגיע כראות עיניו. באנגליה לפי תושבת העיר מישל בינוביץ' – כל הנשים נוהגות להגיע לבית העלמין היהודי בלבוש "מהוגן" עם חצאיות ארוכות, בשום פנים ואופן לא עם מכנסיים. הנשואות מביניהן עם כיסוי ראש. גם החילוניות שבהן.
מה עוד שונה בלוויות באנגליה לעומת ישראל?
"יש הפרדה בין נשים לגברים. לרוב אין הספדים. הטקס הרבה יותר מאופק ומסודר. אין בכי היסטרי. מי שמנהל את הלוויה הוא רב הקהילה. גם אם האדם חילוני לחלוטין ולא דרך בבית הכנסת הוא משתייך לקהילה יהודית מסוימת ולכל אחת מהן יש רב. כולם נקברים תמיד בארון ללא יוצא מן הכלל. בית העלמין הרבה יותר יפה ומטופח ואין צפיפות. כמו כן אין גילוי מצבה לאחר 30 ימים אלא לאחר 11 חודשים ולרוב אין אזכרות. זה מאד שונה מאשר מה שקורה בארץ".
כתבה ראשונה בסדרה: נחים בשלום על משכבם
בתמונה: קברו של ג'ון לובין . צילום איילת לוין
