ביום רביעי הבא ילכו חברי הבית היהודי לקלפיות כדי להרכיב את רשימת המפלגה לבחירות. לפי אסי טלמון, עוזרו של השר לענייני אזרחים ותיקים אורי אורבך, בשבועות האחרונים זו היתה ההצגה הכי טובה בעיר. "בכל יום הצטרפו למירוץ לפחות חמישה מתמודדים חדשים", סיפר בהתלהבות לפני שהתחלנו את הראיון עם השר תושב מודיעין. "ומי שאחראי למהפיכה הזו הוא אורבך. אתה זוכר שבכנסת הקודמת לבית היהודי היו רק שלושה חברי כנסת? אורבך הכניס את הפריימריז למפלגה והוא זה ששיכנע את בנט לרוץ לתפקיד היו"ר. כמו שביבי אומר – הוא היה הראשון לזהות את הפוטנציאל שבו".

אורבך מהנהן בראשו. "כשאמרתי אז לאנשים לתמוך בנפתלי בנט שאלו אותי מי זה".

רוטשילד זה כאן

רבים הקופצים על כרטיסים לרכבת הדוהרת שנקראת "הבית היהודי". התחזיות האופטימיות מנבאות למפלגה 15 מנדטים ומעלה. מודיעין, שרבע מתושביה דתיים ורובם מזוהים עם הציונות הדתית, תהיה אחראית לחלק גדול מהאלקטורט הזה. לפריימריז מודיעין משגרת עוד שני מועמדים – איש התקשורת עמיעד טאוב והפרופ' למדע המדינה באונ' בר אילן אשר כהן.

במוצאי שבת הקודמת הגיעו אורבך, כהן וטאוב למתנ"ס סחלבים כדי לעשות נפשות למועמדותם בקרב תושבי מודיעין. לאירוע הוזמן גם המתמודד דני דיין ובסיומו הספיקו גם חברי הכנסת שולי מועלם ואלי בן דהאן "לדפוק כרטיס", בערב פריימריז עמוס שפתחו במקומות אחרים. את האירוע הנחתה בחביבות חברת מועצת העיר הילה שי וזאן. הרב חיים נבון הקדים, לפי התקן, פרשנות אקטואלית לפרשת השבוע וכחמישים מאזינים הקשיבו בעניין למתמודדים שעל הבמה והציגו להם שאלות.

התמונה שעלתה מדברי המתמודדים, מהשאלות שהוצגו להם ומתשובותיהם, די ברורה: הבית היהודי מודל 2015 היא מפלגה שמבקשת לחזק את הזהות החברתית והאזרחית שלה, גם על חשבון הזהות הדתית. יחסית למפד"ל של פעם, הבית היהודי היא כמעט מרצ. רק עם כיפה ועם השקפה מדינית הפוכה. העניין המדיני, אגב, כמעט לא העסיק את באי הכנס. נראה שההסכמה הכללית המוחלטת על "ימניות" המפלגה מייתרת את הצורך לדבר על הנושא.

גם טאוב וגם פרופ' כהן הדגישו את רצונם לשוות למפלגה דמות מתונה יותר בהיבט האזרחי והחברתי. "אני רוצה לחזק את בנט בעניין הזה", הדגיש כהן. "יש יותר מדי כוחות שמושכים להקצנה דתית במפלגה". כשטאוב דיבר אפשר היה לראות מסביבו את שדרות רוטשילד של קיץ 2011. כולם רוצים להיות חברתיים.

"אני לא מוכר אשליות"

מספר ימים קודם לכן, כאשר כיבד אותי השר בכוס קפה ושיחה, ניסיתי לעמוד מקרוב על עמדותיו בנושאים מעט יותר גורליים מאשר הפריימריז במפלגתו. זה לא היה קל, משום שהוא ביקש להרחיב בנושאי משרדו ואותי עניינו דברים אחרים. מה גם שכבר חקרתי על פועלו כשר ומצאתי כי הוא זכאי לציון מעולה. מאחורי השלט הכי אפור בקריית הממשלה עשה אורבך עבודה שקטה ומקצועית. מהסוג שאינו מייצר כותרות אך משפיע על איכות חייהם של 850 אלף הקשישים החיים בישראל.

עם הקבלות האלו מקווה אורבך להיבחר למקום הראשון בפריימריז. אם זה יקרה הוא יוכל להשתדרג למשרד חשוב יותר. "בכל מקרה ארצה משרד חברתי", הוא מדגיש. "ארצה להישאר במשרד לענייני אזרחים ותיקים אבל גם משרד הפנים והחינוך והרווחה זה לא משהו שאתה אומר לו 'לא'".

בנושא המדיני – העולם הולך ומכיר במדינה פלסטינית. אם בנט יהיה ראש הממשלה, מה הוא יעשה בקשר לזה?

"אנחנו כמובן מתנגדים לזה. גם ראש הממשלה הנוכחי מתנגד, למרות שהוא אומר את ההיפך. אנחנו רואים בזה סכנה למדינת ישראל. יש כאן כוחות איסלאמיסטים. אני כבר לא מדבר על עקירת היישובים ועל זכותנו לריבונות. אבל בוודאי שמבחינה בטחונית אסור להקים עוד מדינה ליד ישראל".

איזו תקווה אתם מציעים לאזרח הישראלי שאינו מצביע לבית היהודי?

"אנחנו מציעים לו לחיות. מה שמציעים לו האחרים זה למות. הם רק אומרים 'נעשה את זה בשלבים, שיהיה פחות לחץ בינלאומי'".

73 ישראלים נהרגו בקיץ במלחמה.

"זה בגלל שעזבנו את עזה".

למה בכלל פרצה המלחמה?

"בגלל שהחמאס חטפו שלושה נערים ובגלל שהקימו מדינת טרור בעזה".

אם יחטפו שוב שלושה נערים שוב תהיה מלחמה?

"יכול להיות. אין מתכון קבוע מה אתה עושה על מה. יש מדינת טרור בעזה והיא קמה בגלל ואחרי שיצאנו משם".

אם תיושם הגישה שלכם, מה יהיה כאן לדעתך בעוד עשר שנים?

"הרשות הפלסטינית תמשיך להתקיים בצורה כזו או אחרת. אבל הפלסטינים ילכו וייחלשו. הם ימשיכו עם הטריקים שלהם במועצת הביטחון וגם באירופה. אבל לנו, מבחינה בטחונית, אין ברירה אחרת".

זו התקווה שאתם מציעים.

"אני לא מוכר אשליות. מה שאתה קורא תקווה אני קורא אשליה. בעוד עשר שנים המציאות תהיה כמו עכשיו. יהיו התפרצויות".

איך תבטיח את שלומם של הישראלים ביו"ש? הרי הם בסכנה תמידית.

"אם נלך בדרך של השמאל, כל תושבי ישראל יהיו בסכנה. כשתהיה מדינה פלסטינית תהיה התפרצות של ערביי ישראל".

מדוע?

"כי הם ירצו אוטונומיה. ברגע שתהיה מדינה פלסטינית אחות, ברור שערביי ישראל יעלו דרישות מדיניות. השאיפה שלהם היא שלא תהיה כאן מדינת היהודים. יהיה פה גהינום".

אם היית חבר כנסת ב-1977, איך היית מצביע על הסכם השלום עם מצרים?

"נגד".

היית נשאר במצב מלחמה עם מצרים?

"יש עוד סוגים של הסדרים. אפשר היה להגיע להסדרים בלי לפנות את פתחת רפיח, את ימית".

ההנהגה הפלסטינית הנוכחית פועלת באמצעים מדיניים. אחרי שנים של טרור, אנחנו לא צריכים לברך אותם?

"לא. יש הסכמים שהם צריכים לכבד. הסכמי אוסלו. כתוב שהכל צריך להיות בתיאום. כל הפעולות החד צדדיות שלהם זו הפרה ברורה של ההסכמים".

רואה את העתיד

לאחר שמרטתי את עצביו של השר בעניין המדיני השולי, בשלה השעה לשוחח על ענייני משרדו. אני שואל אותו על העובדה שכמעט כל הכוח הסיעודי המטפל בקשישי ישראל הוא צבא של גויים, המיובא ממדינות זרות. מעניינת אותי השקפתו על הנושא כאדם דתי, אך הוא ממהר ממהר לפסוק: "אני לא רוצה להטיף מוסר לאף אחד. צריך פיתרון לאנשים סיעודיים. עובדים חוקיים זה לא בעיה. אף אחד לא יכול להיות עם קשישי משפחתו 24 שעות ביממה. זה לא מה שמטריד אותי בהקשר לקשישי ישראל".

אז מה כן?

"בגלל עליית תוחלת החיים, יש מאות אלפי אנשים בריאים ומצויינים שלא עובדים. מה אתה עושה איתם? ממה הם יחיו כשהפנסיה לא מספיקה? אבל גם אלה שיש להם, מה הם יעשו עוד עשרים שנה? זה הון אנושי אדיר ואני רוצה שהם יחזרו למעגל העבודה. אפשר להגיע לכל מיני הסדרים. בעוד עשרים שנה יהיו בישראל 1.6 מיליון קשישים. הדבר הכי חשוב שאנו עושים זה לשנות את התפישה התודעתית של המדינה בעניין הזה".

אפרופו עתיד, מה חשבת על הזוגיות שלכם עם יש עתיד?

"לא היה מנוס מהברית הזו מסיבות פוליטיות. נתניהו רצה להשאיר אותנו בחוץ ולכן תמכתי בזה. זה לא הוכיח את עצמו במובן התיפקודי. הפערים גם בנושא המדינה וגם בנושאי דת ומדינה היו גדולים מדי. ככה זה כשאנשים חסרי בשלות ונסיון מקבלים יותר מדי כוח. וחוץ מזה, אני אף פעם לא קראתי לאף אחד 'אחי'".

(צילום יח"צ)