שמונה חודשים חלפו מאז הכריז שר הביטחון ישראל כ"ץ על שריפת הפסולת בשטחי הרשות הפלסטינית כאירוע חירום ביטחוני", אולם פעילי המאבק בתופעה טוענים כי הרבה לא התקדם מאז, ובשטח השריפות נמשכות מדי יום.
ד"ר ענת אביטל, ממובילי המאבק מזה שנים רבות, דרשה השבוע כי הטיפול בפסולת יועבר לידי המינהל האזרחי וכי אופן הטיפול צריך להיות זהה לזה המתרחש בתוך תחומי הקו הירוק. "על המינהל האזרחי מוטלת החובה לנהל את הפסולת של הערבים ביהודה ושומרון ולדאוג לפינויה השוטף לאתרי הטמנה מוסדרים", אומרת אביטל, "חובה זו נקבעה במסגרת הסדרת ניהול הפסולת באזור. המינהל האזרחי קיבל לשם כך את מלוא הסמכויות והתקציבים, אך בפועל הפסולת אינה מפונה כנדרש וממשיכה להיערם ולהישרף".
עוד מוסיפה אביטל השבוע בשיחה עם מודיעין News כי זהו שורש הבעיה: כל עוד אין מערך סדור, רציף ומפוקח לאיסוף הפסולת מהכפרים הערביים ולפינויה להטמנה, השריפות יימשכו. "לא ניתן להסתפק בקבלת דיווחים ובכיבוי שריפות לאחר שהרעלים כבר התפזרו באוויר. יש לטפל בפסולת לפני שהיא נשרפת", היא אומרת, "שר הביטחון כבר קבע באופן חד־משמעי כי לא צריכה לדלוק שום שריפת פסולת, לא גדולה ולא קטנה. למרות זאת, השטח ממשיך לחזור לשגרת שריפות. פסולת נשרפת בכפרים הערביים מדי יום ולעיתים מדי שעה, ותושבי האזור ומרכז הארץ ממשיכים להיחנק ולהיות מורעלים".
אז מה הדרישה שלכם?
"אנחנו דורשים משר הביטחון, מהשר לביטחון לאומי, משר האוצר, מהשר במשרד הביטחון, מהמינהל האזרחי, ממתאם פעולות הממשלה בשטחים, מצה״ל, ממשטרת ישראל, מכבאות והצלה ומהמשרד להגנת הסביבה להפעיל לאלתר את מלוא הסמכויות והמשאבים שכבר הועמדו לרשותם. יש להקים ולהפעיל מערך מחייב ורציף לאיסוף הפסולת מהכפרים הערביים, לפינויה, לשינועה ולהטמנתה באתרים מוסדרים, לסלק את ערמות הפסולת הקיימות, למנוע היווצרות מוקדי פסולת חדשים ולכבות מיד כל שריפה שפורצת. האחריות לניהול הפסולת של הערבים ביהודה ושומרון הוטלה על המינהל האזרחי. התקציבים והסמכויות ניתנו. כעת נדרש ביצוע מלא בשטח: לפנות את הפסולת להטמנה ולעצור את השריפות לפני שהן מתחילות".
לדבריה של אביטל, שיטות הכיבוי הנהוגות כיום לא רק שלא פותרות את הבעיה, אלא אפילו מחמירות אותה. "מים מחדירים ומפזרים את המזהמים בקרקע", היא אומרת, "הפסולת אינה נעלמת – היא ממשיכה לבעור, להתייבש, להעלות עשן ולהתלקח מחדש בהצתה הבאה. כיסוי בעפר יוצר בעירות תת־קרקעיות ממושכות, שלעיתים אי אפשר לכבותן, כפי שקרה בנעלין. פעולות כיבוי מסוג זה מזיקות, מסוכנות ומבזבזות את כספי משלמי המסים. את התקציבים, הזמן והמשאבים יש להשקיע בטיפול, בניהול ובפינוי הפסולת להטמנה".
עוד טוענת אביטל כי היקף הפסולת ברדיוס של 10 קילומטר ממודיעין אינו גבוה. "להערכתנו, מדובר בכ־120 טונות של פסולת ביתית בלבד מדי יום, כמות דומה לזו שמייצרת העיר מודיעין מדי יום. זהו היקף מוכר ובר טיפול, ולא אירוע חריג שמדינת ישראל אינה מסוגלת לנהל ולפנות. נדרש מיפוי מיידי של כל הכפרים והיישובים בתחום זה, לרבות יישובים קטנים ומרוחקים, בתים המרוחקים מהכבישים הראשיים וכפרים שאין בהם כיום פינוי רשותי מוסדר, כדוגמת שבתין ושולי כפרים גדולים דוגמת נעלין. לכל תושב ערבי חייב להיות פתרון נגיש לפינוי פסולת, כפי שנהוג בישראל, לרבות הצבת פחים או נקודות איסוף במרחק של עד 100-50 מטר מהבית האחרון ביישוב. לא ייתכן שתושב יישאר ללא מקום לפינוי הפסולת וייאלץ להשליכה בקצה הכפר ולשרוף אותה ליד בתי המגורים. הנהגות הכפרים יידרשו להקים מערך איסוף מקומי, להציב פחים ונקודות איסוף ולהעביר את הפסולת לתחנות מעבר מוסדרות".
