מתנדבי סיירת ההורים של מודיעין נמצאים בשטח, באזורי הבילוי של בני הנוער המקומיים, מזה שנים רבות, שנים בהן הם רואים מקרוב כיצד תמונת המציאות משתנה לרעה. בעקבות אירועי אלימות הנוער האחרונים שאלנו אותם השבוע עד כמה המצב חמור, והתשובות מדאיגות.

עדי מן, חברת המועצה לשעבר, סיפר השבוע: "גדלתי ברעות לפני שמודיעין הוקמה. גם אנחנו היינו נוער משועמם שאין לו אפילו עיר לידו, אז אני לא בן אדם שמאוד מתרגש משעמום של בני נוער. עם זאת, אני חייבת להגיד שבתקופה האחרונה התחושה שלי היא שהרחוב בחוץ הוא קצת כמו ג'ונגל מאיים. יש תופעה שמתחזקת ולא הייתה לפני כן של בני נוער שאני רואה אותם כמסוכנים, קודם כל לעצמם ושנית לחברה שלנו פה בעיר. זה שינוי מאוד קיצוני שקורה והוא לא מטופל מספיק בעיניי. בסך הכל, הנוער פה הוא סופר איכותי והילדים ערכיים וחכמים, ועם זאת יש מיעוט שהוא מאוד בעייתי ומאוד מורכב. אני לא יודעת לאפיין אותו או להגיד מאיפה הם מגיעים ומה הרקע שלהם, אבל כל מה שרואים ברשתות החברתיות נמצא גם מתחת לאף שלנו".

מה את יכולה לספר על הנוער הזה?

"ברמת ההתנהגות אני יכולה לומר שזה נוער שלא מפחד מכלום, עם נוכחות מאוד גדולה ומרתיעה. אנחנו פוגשים אותם בעיקר במע"ר, שזה המקום המרכזי שלהם, אבל לא רק שם. זה ממש כמו אזור צללים. את ממש יודעת להבחין ששם זה קורה. אני יכולה להגיד בתחושה האישית שלי שכרגע אין לזה מענה. התפקיד של סיירת הורים בסוף הוא לא לאכוף או להעניש. אנחנו קבוצה של הורים שמתנדבים ופועלים בניסיון למגר התנהגויות קיצון כמו ונדליזם, אלימות ושימוש באלכוהול באמצעות שיח מקרב. זה התפקיד שלנו, לראות  שהם בסדר ולתת תחושה של נוכחות בוגרת, אבל בסוף הפתרון לדבר הזה לא נוגע רק בדבר אחד. יש עוד הרבה גורמים שצריכים להיכנס לתמונה כמו המשטרה, מערכת החינוך והרשויות המקומיות".

עוד מוסיפה מן כי "כל עוד אנחנו חיים במציאות מדומה וחיים בסרט שאצלנו הכל טוב, ומציירים תמונה של עיר מדהימה ונהדרת, ככה לא פותרים את האירועים החריגים שקורים. הזמנתי את ראש העירייה לבוא איתנו לסיור, אי אפשר להסתכל ממעוף הציפור ולהגיד שהכל בסדר. לא הכל בסדר. אני שומעת על אירועי אלימות שקורים בבתי ספר ויש קוד השתקה כדי לא לפגוע במוניטין של בית הספר. זה לא עובד ככה, השם של בית הספר הוא לא הכי חשוב. הביטחון של הילדים שלנו הוא הכי חשוב. אם אני כאמא מפחדת כשהילד שלי יוצא מהבית, אז  אנחנו נמצאים במקום לא טוב".

באילו התנהגויות בעייתיות של בני נוער אתם נתקלים?

"לפעמים אנחנו רואים שהם שתו אלכוהול ומתנהגים בצורה אלימה ובוטה מאוד, גם בנות. ויש אירועים של אלימות אמיתית ומכות, ויש רכיבה פרועה על קורקינט ואופניים חשמליים. את רואה איך הם נוסעים ואת רואה שמי שנוסע הם ילדים בני 13-14, שאין להם  מושג והם מסכנים את עצמם ואת הציבור כולו. צריך לבנות תוכנית לאומית וגם ברמה המקומית, תוכנית אסטרטגית לגבי איך ממגרים את התופעה ואיך מייצרים תחושת ביטחון בעיר הזאת. שלא יגידו 'אצלנו זה לא קורה'. לא הכל טוב פה. צריך לשים מראה מול כולם. יש עשרות בני נוער שנמצאים במע"ר ומטילים אימה. זה מזעזע. אפשר לעצום עיניים, אבל למה לחכות שיהיה רצח מזעזע כמו שהיה בפתח תקווה? אין שום סיבה לחכות זה. המשטרה נמצאת אבל בכוח אדם מאוד מוגבל, וגם הפיקוח העירוני נמצא. אני מניחה שעושים מה שיכולים במסגרת המשאבים הקיימים, אבל זה לא מספיק".

ערן רוזמן גם הוא חבר ותיק בסיירת הורים וגם לו יש תחושות לא טובות לגבי המצב ברחובות. "אני בסיירת הורים כמעט 15 שנה", הוא מספר, "עברתי הרבה תפקידים והיום אני ראש צוות. אני חושב שהנוער במודיעין הוא באמת אחלה, נוער איכותי שבאמת כיף לנו להיות איתם ולדבר איתם. בחודשים האחרונים אנחנו נתקלים ביותר ויותר בני נוער צעירים שמנסים לפרוק עול בצורה קצת  שונה מנוער שרק רוצה לבדוק גבולות. בני הנוער האלה נמצאים בדרך כלל במע"ר והם בדרך כלל הולכים בחבורות. אנחנו רואים את זה ומעבירים את המסר הזה הלאה לכל מי שרוצה לשמוע".

גם רוזמן הזדעזע מהסרטון של הרצח בפתח תקווה וחושש מתסריט דומה בעיר. "ראיתי את את ההתנפלות האדירה עליו וזה מאוד הטריד אותי שדבר כזה יכול להיות גם פה, חבורה שמתנפלת. אני מקווה מאוד שלא נראה פה מצב שמישהו שולף סכין, אבל לדעתי זה יכול לקרות. זה מאוד מטריד אותנו. אנחנו לא באים לריב איתם ולא להתעמת איתם, ואם יש משהו חריג אנחנו מזמינים משטרה, אבל עדיין המע"ר אמור להיות מקום בטוח ומצולם. לדעתי הוא לא מספיק מצולם, כי המשטרה והשיטור העירוני לא תמיד מגיעים בזמן אמת לאיפה שצריך להגיע. יש פה עניין רב-מערכתי".

מה מאפיין את בני הנוער האלה?

"קודם כל הגילאים. מדובר על כיתות ז', ח', ט', גילאים צעירים מאוד שמסתובבים ביחד בחבורות, בדרך כלל עם קורקינטים. כשזה בא במסה זה די מבהיל. מאיפה זה בא? יש פה אווירה של פריקת עול. אני חושב שאנחנו מנרמלים הרבה מאוד תופעות. אני לא בא לשפוט, זה לא פוליטי, אבל זה משהו שנמצא פה באוויר במדינה, תחושה שאם זה בסדר להיות עבריין אז גם אני אהיה עבריין. הם צעירים מדי ואין להם פחד. זאת התנהגות שמחקה תופעות הרבה יותר שליליות. זה לא ילדים שעושים שטויות, זה ברמה הרבה יותר אלימה וזה קורה בעיקר במע"ר בקצה התחתון, ליד 'שיבולת השרון'. שם הם אוהבים להיות. זאת תנועה של הרבה מאוד בני נוער שיכולים לרוץ לכביש או להקיף מישהו מכל הכיוונים. יש שיח אלים והטרדות, הם יכולים להיכנס לתוך החנויות ולהפריע. המרחק מלשלוף סכין הוא קצר. אנחנו לא יודעים מה הם נושאים עליהם, ואותי זה מטריד מאוד".