אין אצלו רגע דל. אתמול קפץ אליו לביקור סגן נשיא ארה״ב, שהוא למעשה האדם השני בחשיבותו בעולם, כדי לוודא שהוא לא עושה מה שהוא רוצה וכי יש בעל בית למדינת ישראל, וזה לא ראש ממשלת ישראל ולא שריה וגם לא אזרחיה. בעל הבית יושב אלפי מיילים מירושלים, והוא ספון בבית הלבן ומשם הוא מחליט עלינו איך וכמה שמתחשק לו. כמו במריונטה.
אין ראש ממשלה בירושלים, ואם יש תואר כזה לסגול השיער הרי שמי שבפועל מזיז את הגלובוס כרצונו זה הנשיא טראמפ, שברצותו מסובב את מטוסי חיל האוויר לאחור וברצותו פונה לנשיא מדינת היהודים ללא בושה ומבקש בקריצה וקומבינה לבטל את משפטו הפלילי של בובת המשחקים שלו.
ובין ביקור של סגן נשיא ארה״ב והתייצבות למשפט הפלילי, הוא נכנע לאשתו ובנו המקפיץ טקילות במיאמי ומדיח את ראש המל״ל צחי הנגבי רק כי הוא לא בא לאישה ולילד טוב בעיניים. זה אותו ילד העולה מיליונים לי, לך ולשכן ממול על אבטחתו במסעותיו בעולם על ידי בחורינו המצויינים מהשב״כ, ואשר בני שכבת הגיל שלו נלחמים, נהרגים ונפצעים במלחמה בעזה שאותה מנהל אבא שלו.
והאבא הזה נותר כמעט בודד בצמרת, בכוורת המתרוקנת של לשכת ראש הממשלה. כעשרה בכירים בלשכה פוטרו/הועזבו או מונו כשגרירים, כי כשהם צופים פני עתיד הם מבינים שהמשך תפקודם בלשכה יוביל אותם אל עברי פי פחת.
והאיש הזה הוא בן 76, לא ילד, אבל אינו מוכן לוותר על תשוקתו לשלטון ושררה ודומה ששום דבר לא יעצור אותו. הוא בשלו והוא ממשיך הלאה כמו לא היו דברים מעולם וכאילו 7 באוקטובר היה אירוע תקומה.
וכאשר מביטים בתמיכה שיש לאיש, אף על פי ולמרות הכל, בקרב כמחצית מהעם, פתאום זה נראה שיש סיכוי לא מבוטל שהוא כאן כדי להישאר לעוד קדנציה. וזה הסיוט של מיליונים במדינה.