מאז פרוץ המלחמה התגייסו אזרחי ישראל בהמוניהם לטובת המאמץ המלחמתי, וגם לטובת המאבק בזירת ההסברה מול העולם. בעוד המדינה עצמה מתקשה לנהל מערך הסברה מסודר ואפקטיבי, הציבור הישראלי כבר מנהל שלל יוזמות שכאלו בעצמו, כאשר אחת מהן יצאה ממודיעין.

מדובר על יוזמת "בלון אדום", במסגרתו אנשים מרחבי העולם מצטלמים עם בלון אדום ומעלים את התמונות והסרטונים לרשתות החברתיות בליווי הכותרת "אומרים לא לטרור". אחד ממובילי המיזם הוא שי טאובס, איש פרסום ממודיעין, שסיפר השבוע למודיעין NEWS: "עם תחילת המלחמה היקף העבודה שלי ירד לכמעט אפס, וחשבתי לעצמי מה אני כן יכול לעשות. אז התחלנו בהסברה".

איך נוצר המיזם?

"זה התחיל כשהצטרפתי לפעילות הסברה של כל מיני קבוצות שנפתחו והתחילו לשתף חומרים של כל מיני יוצרים, אותם הפצנו לחו"ל בעיקר ברשתות החברתיות. מהר מאוד הבנתי שמשהו פה לא עובד, שאנחנו מנסים לשכנע את המשוכנעים. הקהל שלנו, אמריקאים ואירופאים, אנחנו לא מבינים אותם באמת. יצרה איתי קשר לקוחה לשעבר שהיא גם חברה, רויטל זוהר פור, שהיא ישראלית שחיה ביוסטון. היא סיפרה שיש לה קבוצה שמתהווה, עם כמה עשרות פעילים, שפועלים בעיקר להחזרת החטופים ומייצרים את הפוסטרים של החטופים שמפורסמים בכל העולם. אבל היו להם בעיות, גם שתולשים להם את הפוסטרים וגם שקיבלו דוחות".

בשלב זה מבין טאובס כי ישנה בעיה נוספת. "אמריקאי ממוצע לא ממש יודע מה קורה בישראל. הם לא גדלו באטמוספירה שלנו. הם מאוד עדינים. הדברים המזעזעים שקורים פה מרחיקים אותם פסיכולוגית. הם גם לא יודעים מי צודק ומי לא צודק. הם רואים את התקשורת והרשתות החברתיות, והם גם מפחדים לקחת צד, מהסיבות הברורות. אז רויטל אמרה לי 'תשמע, זה הצד שלך. אתה חייב לחשוב על משהו'".

כמה זמן לקח לך להגיע עם הרעיון?

"מהר מאוד, משהו כמו שעתיים לקח לי לגבש את האסטרטגיה. אמרנו שעכשיו אנחנו לא מדברים על ישראל, לא מדברים על אנחנו והם. אנחנו מכוונים למכנה הרחב הקולקטיבי שיש עליו קונצנזוס – אומרים לא לטרור. יש על זה הסכמה קולקטיבית, ולא משנה מאיזה צד. אם אתה לא טרוריסט, אתה עומד מאחורי האמירה הזאת. בשלב הבא ייצרנו ויז'ואל מאוד חזק, הבלום האדום, שישר מושך תשומת לב, ומבחינתי הוא גם סימבולי ומייצג דם ואזעקת צבע אדום. בהתחלה יצאנו גם עם סלוגן שאמר 'זה קרוב יותר ממה שאתם חושבים', אבל ראינו שזה פחות תפס. במקביל, התחברנו לקמפיין של 'תחזירו אותם הביתה'".

איפה זה תפס בינתיים?

"התחלנו ממדינות שיותר קל לנו איתן, ישראל וטקסס בארצות הברית. לאט-לאט הצטרפו המון חבר'ה מכל העולם שהעבירו את זה למי שהם מכירים, ונכון להיום הגענו להמון מדינות בתוך ארה"ב, באירופה הגענו להולנד וגרמניה, הונגריה, צרפת, בלגיה ופורטוגל. הגענו גם לדרום אפריקה וסין, גאנה ולהר הקילימנג'רו בטנזניה. זה ממש תפס ברמה עולמית".

יש מקומות שהפתיעו אותך?

"הקילימנג'רו הפתיע אותי מאוד. טנזניה זה לא יעד שחשבנו עליו. הייתה גם מצגת מאוד יפה בהונגריה. לפעמים אתה מתחיל משהו ומרוב שהוא תופס אנשים מתחילים לעשות משהו בלי לדעת שהוא משתלב במשהו שכבר קיים. למשל, בהונגריה עשו מיצג דומה ותייגו אותנו. זה בעצם קמפיין מקביל, שמשרת את האינטרסים שלנו. מבחינתי המטרה היא אחת – לייצר מודעות ל'אומרים לא לטרור' דרך הבלונים האדומים. כמה שנצבע את העולם בבלונים אדומים, עשינו את שלנו. כי מבחינתי להגיד לא לטרור זה לקחת צד בצורה עקיפה, לעקוף את כל המנגנונים הפסיכולוגיים שפועלים לרעתנו בעולם".

יש הערכה כמה אנשים הצטרפו לזה בעולם?

"האמת שאין לי דרך למדוד את זה. אני יכול להגיד שבכל יום זה הולך וגדל. בכל מדינה שמרימים בה מיצג כזה מדובר על עשרות או מאות אנשים. זה קורה בכל מיני מקומות מרכזיים. היום קיבלתי תמונה מהאקרופוליס באתונה. אנחנו גם פונים לתקשורת ומנסים לרתום משפיענים. בסופו של דבר, מדובר על מטה פעילים מאוד-מאוד מצומצם, של כמה אנשים שמרימים קמפיין עולמי בזכות אנשים טובים ואכפתיים".

יש מחשבות על אבולוציה של המיזם?

"מבחינתנו זאת פלטפורמה, מיזם שהמטרה היא לקדם מודעות למה שקורה בישראל. היו דיבורים על מה יקרה כאשר המלחמה תיגמר וניקח את הפלטפורמה הזאת לטובת עוד מקומות בעולם שסובלים מטרור. זה עוד רחוק, אבל כנראה שזה הכיוון. זה לא ייגמר עם סיום המלחמה. ניקח את הפלטפורמה הזאת הלאה כדי לעשות טוב בעולם".