לעתים נדמה שבחרנו את האנשים הכי פחות מתאימים לנהל את חיינו. אנו מביטים בעיניים כלות מדי ערב אחרי החדשות בטלוויזיה ומתקשים להאמין שלדמויות הניבטות אלינו מהמסכים יש אינטרסים כל כך צרים ושטובת הציבור אינה עומדת לנגד עיניהם
כתשעה מיליון אזרחים במדינת ישראל מביטים חודשים ארוכים לעבר מנהיגי המדינה וקובעי המדיניות שלנו בכל תחומי החיים ואינם מאמינים למראה עיניהם. יושבת לה חבורה של אנשים שנבחרו בבחירות דמוקרטיות, מקבלים מהעם שכר מצוין על עבודתם כנבחרים האמורים להיות שמנא וסלתא של החברה שלנו, אבל בפועל אם הם היו עובדים בחברה פרטית החברה הייתה פושטת רגל או שהם היו מפוטרים לאלתר.
למרות אי הבהירות שהייתה בתחילת המגיפה על אופיו ותכונותיו של הנגיף המתעתע, הרי שבחלוף 9 חודשים מאז הגיעה קורונה למחוזותינו הצטבר מידע רב בכל העולם על הנגיף וכיצד ניתן להתמודד אתו ביעילות יחסית.
ואצלנו? בוקה ומבולקה. בלגאן וברדאק ומציאות שיצאה כמעט לחלוטין משליטה וההחלטות מתקבלות לא על פי שיקולים בריאותיים וכלכליים אלא משיקולים פוליטיים, אישיים ולעתים זה נראה כמו סתם אוסף של החלטות מטומטמות וחסרות היגיון שבגללן מאות אלפי משפחות מגיעות אל סף תהום כלכלית.
לעתים נדמה שבחרנו את האנשים הכי פחות מתאימים לנהל את חיינו. אנו מביטים בעיניים כלות מדי ערב אחרי החדשות בטלוויזיה ומתקשים להאמין שלדמויות הניבטות אלינו מהמסכים יש אינטרסים כל כך צרים ושטובת הציבור אינה עומדת לנגד עיניהם.
פני העם כפני הכלב- כנראה שחבורת הנבחרים הזאת היא בבואה שלנו/כולנו. זה מה שהעם הזה מייצר וזה מה שאנחנו מקבלים בבית הנבחרים שלנו, במרחב הציבורי, בשמורות הטבע, בפארקים ובחופי הרחצה. אותו דבר קורה בארה"ב. 70 מיליון רפובליקנים שבחרו בטראמפ לכהונה נוספת חרף ההתנהלות שלו בארבע השנים האחרונות מייצגים כמחצית מבעלי זכות הבחירה בגדולה שבדמוקרטיות. ואני מבודד את היחס והתמורות שזכינו בהם במהלך כהונתו.
ובחזרה אלינו. מה קורה לאומת הסטארט אפ? זאת שממנה צריכה לצאת תורה לאומות העולם. כיצד קורה שדווקא אצלנו ההתנהלות כל כך מבישה ומבזה?
גם אם מחר בבוקר כל אחד מאיתנו יחוסן נגד הקורונה והיא תהיה זיכרון רחוק נהיה חייבים להתעשת ולבדוק כיצד הגענו לנקודת השפל שבה אנו נמצאים ברבים מתחומי חיינו. הקורונה רק חשפה את נקודות התורפה שלנו כחברה וכעם.