דו"ח של ארגון OECD שמתפרסם היום מגלה לנו הישראלים שאנחנו שוב בצמרת. מובילים בבטחה בראש הטבלה. לא של איזה נתון חיובי רחמנא לצלן שיהיה במה למלא את הלב אם לא את הבטן. הדו"ח ממקם אותנו כמדינה עם שיעורי העוני הגבוהים ביותר מבין חברות ה- OECD.
תקראו היטב את נתוני הדו"ח: 21% מתושבי המדינה מתחת לקו העוני. יותר מאשר מקסיקו, טורקיה וצ'ילה. אני חוזר שוב: אצלנו יש יותר עניים מאשר במקסיקו, טורקיה וצ'ילה. אל תספרו לי את הסיפור על זה שהנתונים האלה הם בגלל החרדים והערבים. וגם אם נניח שכן אז מה? הם לא אזרחי המדינה? הם לא צריכים לאכול פעם ביום לפחות.
איזו בושה. איזה אור לגויים ואיזה נעליים? זה נחמד שאתמול השקנו צוללת חדשה במיליארדים ורכשנו עוד טייסת של מטוסי החוד בעולם. אבל בסוף בסוף זה בני אדם. בשורה התחתונה באנשים עסקינן.
ולצד העניים יש את אותם רבבות המשתכרים מיליונים בשנה מהקופה הציבורית וגם הפירמות הפרטיות שעושות את הכסף הגדול על חשבון הקיבה הריקה של המוני העניים אצלנו. ובעיקר ילדים וקשישים. מה הפלא שהדו"ח שפורסם מגלה עוד נתון הידוע לכולנו אלא שעכשיו הוא רשמי: פערי השכר בישראל הם הגבוהים מבין חברות הארגון.
הפרדוקס הגדול והבלתי פתור הוא שיחד עם הנתונים האלה: הקניונים מפוצצים בקונים, אין מקום על הטיסות לחו"ל, המסעדות מלאות ועם ישראל חי. הכיצד? האם הפכנו למדינה דו ראשית מבלי להרגיש? חלק מהעם חי כאילו אין מחר וחלק אחר בקושי שורד.
מי יכול להסביר את האנומליה הזאת וכיצד היא שורדת כבר שנים ארוכות. "באין חזון יפרע עם"- שנו חז"ל. ואנחנו בתוך ה"אין חזון" הזה כבר הרבה זמן. הנתונים שפורסמו מוכיחים עד כמה עמוק הכרסום בחוסן הלאומי שלנו. חוסן לאומי איננו נמדד רק בתל"ג, גרעון תקציבי ושאר מונחים כלכליים. חוסן לאומי נמדד בעיקר במצב הרוח של הפרט וזה לעניות דעתי בשפל של ממש. הוא נמדד גם בכך שראשי המדינה בכלא או בדרך לשם וכולנו יודעים שזהו רק קצה הקרחון של היקפי השחיתות במקומותינו.
המציאות הישראלית נמצאת על סקלה של מסוכנות. את המציאות הזאת מכתיבה כבר שנים הנהגה חדלת אישים, מסואבת ומושחתת מוסרית. כן ביבי זה מופנה אליך. אתה הקפטן של הספינה הזאת שנים ארוכות והכישלון שלך ארוך ומהדהד.
