נעצר בחצות

במאי: משה קפטן, תרגום: דורי פרנס, שחקנים: גילה אלמגור, רן דנקר, עידו ברטל, שמיל בן ארי, אמנון וולף, מיכאל כורש, רותם קינן, שחר רז, נצר אלוני, דורון עמית/דניאל ורטהיים, מוזיקה: יוסף ברדנאשווילי, הפקה: תיאטרון הבימה

מהפכות לא קורות ביום וגם לעליית היטלר היתה הכתובת על הקיר. את מחיר ההתנגדות הרגישו תושבים רבים בגרמניה ובהם גם האנס ליטן, אחד הקורבנות המוקדמים של היטלר, שניסה להזהיר את בני ארצו מפני הדיקטטור ומפני סכנות המשטר הטוטליטרי. על כך שילם בחייו.

ההצגה " נעצר בחצות" של המחזאי האנגלי מארק הייהרסט, שברזומה שלו סרטים דוקומנטרים והיסטורים (כמו "האיש שיצא נגד היטלר", "לונדון בוערת", "לעצור דיקטטור", "הארץ המובטחת" ועוד) תורגמה רק עתה לראשונה לעברית (דורי פרנס), והיא מגוללת את סיפורו של עוה"ד האנס ליטן (רן דנקר) בתחילת שנות השלושים בגרמניה. באחד המשפטים הגן ליטן על אנשי שמאל נגד בריוני פלוגות הסער הנאציות (ס"א) והעלה על דוכן העדים את היטלר שהושם על ידו ללעג ובוז. את המחיר הכבד הוא שילם שנתיים אחר כך (1933) כשהיטלר הפך לקנצלר ולאחר שריפת בניין הרייכסטאג, שבעקבותיה נאסרו אזרחים גרמניים רבים שסומנו כמתנגדי המפלגה. ליטן פרקליט מוכשר, שאביו היה יהודי, מועבר ממחנה למחנה. במקביל אמו הגרמנייה (גילה אלמגור) מנסה לחלצו מגורלו המר.

אין ספק שהסיפור האישי (והאמיתי) של ליטן, איש אמיץ שנלחם על חופש האדם והדיבור, הוא חומר ראוי, מרתק, חשוב ומעורר מחשבה. רלוונטי כבר אמרנו?! העלאתו על במה בעיצוב סטטי ובמעט התרחשויות תיאטראליות, מעצימה את הדרמה הבימתית המתרחשת בשני מוקדים מקבילים ומרכזיים: הכלא של האנס ומה שמתרחש בין כתליו, ומה שקורה בחוץ – הפגישות של  אמו המנסה להצילו במשרדו של קצין הגסטאפו (עידו ברטל).  הגיבורים הראשיים במחזה גילה אלמגור (האם) ורן דנקר (האסיר) עושים עבודה משכנעת. אלמגור כאם הלביאה שנלחמת על בנה, יודעת איך ללחוץ על בלוטות הרגש במשחק מאופק ובעל שליטה. היא מרגשת, ומצליחה ליצור דמות שהלב יוצא אליה בלי דרמות מיותרות ובלי להרים את הקול. לרן דנקר יש נוכחות בימתית כובשת גם ברגעים שהוא נדחק לצידי הבמה. בתפקידי משנה – האסירים שמיל בן ארי ואמנון וולף, ועידו ברטל כד"ר קונארד (קצין גסטאפו) מצליחים ליצור דמויות אמינות ושובות לב. בשורה תחתונה: לא תמיד קל לעקוב שעתיים וחצי (כולל הפסקה) אחרי דרמה שלא הרבה קורה בה הרבה על הבמה, אבל כשהסיפור הוא מספיק חזק – זה עובר מהר ומרתק. 

(צילום יחצ)