האם בני-זוג שנישאו בטקס נישואין פרטי ולא ערכו ביניהם הסכם ממון שאושר כדין זכאים לדרוש כי נכסיהם המשותפים יאוזנו בעת הפרידה בהתאם להוראותיו של חוק יחסי ממון? עפ"י קביעת בית-המשפט לענייני משפחה מן העת האחרונה התשובה שלילית. עורכת הדין טל איטקין, מומחית בענייני משפחה, מעמד אישי וירושה, מסבירה על החוק ותחולתו.

תחולתו של חוק יחסי ממון בין בני-זוג

חוק יחסי ממון חל על בני-זוג אשר נישואיהם תקפים על-פי דיני המדינה. כלומר, הסכם ממון אשר נכרת בין בני זוג הרשומים כנשואים במרשם האוכלוסין יעמוד בתוקפו גם במקרים בהם נישאו בטקס אזרחי בחו"ל. משכך, בני-זוג ידועים בציבור אינם כפופים לחוק יחסי ממון בין בני-זוג באופן ישיר, אולם באפשרותם לכרות הסכם ממון ולהכפיף עצמם לחוק (מכוח הסמכות הנתונה לבית-המשפט לאשר הסכם כגון דא בחוק בית המשפט לענייני משפחה). ככלל, החוק מבחין בין בני זוג אשר נישאו לפני כניסתו של החוק לתוקף (ביום 01.01.4) לבין בני-זוג שנישאו לאחר מכן.

על בני-זוג שנישאו לפני תחילתו של החוק לתוקף לא חלות הוראות החוק, אלא חלה חזקת השיתוף, לפיה חזקה על בני זוג שניהלו חיים משותפים תחת קורת גג אחת כי התכוונו ליצור שיתוף בנכסים מסוימים דוגמת דירת המגורים בה חיו הצדדים,  חשבונות הבנק המשותפים, זכויות סוציאליות ולעיתים גם רכוש עסקי ונכסי קריירה ומוניטין. ההבחנה בין זוגות עליהם חלה חזקת השיתוף לבין זוגות עליהם חל חוק יחסי ממון חשובה, שכן להבדיל מחוק יחסי ממון הקובע הוראות קוגנטיות שאינן ניתנות לסתירה (למעט במקרים החריגים המנויים בסעיף 8 לחוק), חזקת השיתוף ניתנת לסתירה ושוויים של נכסים לא יאוזן ככל שיוכח כי לא הייתה לגביהם כוונת שיתוף. 

באשר לבני זוג אשר נישאו בטקס נישואין פרטי (להבדיל מטקס אזרחי), קבע לאחרונה בית המשפט לענייני משפחה כי חוק יחסי ממון לא יחול על בני-זוג אלו,  ומשכך לא ניתן להורות מכוחו על איזון משאבים בין הצדדים.

על פסק-הדין

בני הזוג ערכו בשנת 1996 טקס נישואין פרטי. בשנת 2011 גמרו אומר לסיים את יחסיהם והבעל הגיש תביעת גירושין לביה"ד הרבני. במקביל, הגישה האישה לביהמ"ש לענייני משפחה תביעה רכושית, במסגרתה דרשה להורות על איזון משאבים בין הצדדים כאמור בחוק יחסי ממון בין בני-זוג (כלומר, חלוקה שוויונית של הנכסים ברי האיזון בין הצדדים). הבעל, הגיש בקשה לדחיית תביעתה של האישה על הסף בטענה שחוק יחסי ממון אינו חל על הצדדים אשר בחרו להינשא בטקס פרטי הגם שלא הייתה מניעה הלכתית כלשהי, ואך טען שלנישואיהם אין תוקף מבחינה משפטית שכן לא נרשמו מעולם כנשואים. האישה טענה בתגובה, כי טקס הנישואין כלל את מלוא המרכיבים ההלכתיים ונעשה שלא דרך הרבנות משיקולי מס של הבעל וכן לאור רצונה להמשיך להיות מוגדרת כאלמנת צה"ל.

בית-המשפט קבע, כי להבדיל ממקרים בהם טקס הנישואין נעשה באופן פרטי נוכח מניעות הלכתית אשר מנעה מן הצדדים להינשא כדת משה וישראל, במקרים של בני-זוג פנויי חיתון אשר יכלו להינשא עלל-פי דין תורה ובחרו במודע שלא לעשות כן יש להימנע מהכפפתם להוראותיו של חוק יחסי ממון בין בני זוג. לגישתה של השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר אשר דנה בתיק, כיוון שבני-הזוג נמנעו מלהינשא כהלכה משיקולים כלכליים, אל לאשה להישמע כעת בטענה כי לאור אורח החיים שניהלו הצדדים כנשואים לכל דבר ועניין והעובדה שהטקס בו נישאו הכיל מרכיבים הלכתיים יש להחיל בעניינם את חוק יחסי ממון. יחד עם זאת, וכדי לא לפגוע בזכות הגישה של האישה לערכאות, לא נדחתה התביעה על הסף אלא הוחזרה לתובעת לצורך תיקונה כך שעל בני הזוג תחול הלכת השיתוף, בדומה לבני-זוג ידועים בציבור, ולא חוק יחסי ממון.

עו"ד טל איטקין מסבירה לסיכום, כי חוק יחסי ממון יחול על בני-זוג נשואים שנישואיהם מוכרים במדינה, ו/או על בני זוג שנישאו בטקס נישואין פרטי בשל מניעות הלכתית בלבד. באשר לבני-זוג ידועים בציבור או בני-זוג שאינם מנועי חיתון הלכתי המעוניינים להכפיף עצמם להוראות החוק, עליהם לעשות זאת באמצעות הסכם גירושין שיאושר כדין ע"י בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני.