אולימפיאדת הנוער בנאנג'ינג, סין, השנייה בהיסטוריה, יצאה לדרך השבוע. 13 יום, 28 ענפים, 204 מדינות ו- 3,800 ספורטאים, בגילאי 14 עד 18. חזרה גנרלית לפני שיוטלו על כתפיהם הצנומות ציפיות של אומות. חלקם יהפכו לכוכבי המחר ואחרים יתקשו למצוא את מקומם וייעשו לסוכני מכירות. גם אלו תמיד יוכלו להגיד שהם השתתפו פעם באולימפיאדה. החשש מאבולה לא הרתיע, ספורטאים נבחרים מאפריקה נשלחו לבידוד ולאירוע הפתיחה התייצבו 60 אלף איש, כולל את נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, תומאס באך, ואת באן קי מון, מזכ"ל האו"ם. המשלחת הניגרית חזרה הביתה לאות מחאה, אבל באך שלף סמארטפון ודפק סלפי.
"אתם כאן כדי לחגוג את הרוח האולימפית" הוא הכריז בפאתוס אופייני. למעשה, היוונים קראו אולימפיאדה לפרק הזמן בן ארבע השנים שבין המשחקים האולימפיים, אבל בישראל כמו בישראל החליטו שהאולימפיאדה היא האירוע בכבודו ובעצמו, גם ככה אף אחד לא מדבר פה יוונית, מקסימום ג'יבריש.
משלחת ישראלית צנועה בת 26 חברים יצאה את ארץ הקודש, 14 ספורטאים, שמונה גברים ושש נשים, פלוס מאמנים וניצבים לתמונות. אם במקרה מישהו יזכה במדליה, לפחות שניים צריכים ללוות אותו כדי להשגיח שהוא לא יתעלף. לכו תמצאו הסבר יותר טוב.
עובדה: בפעם הקודמת, בסינגפור, קיבלנו שבע מדליות (4 זהב, 2 כסף, 1 ארד) ואת יעקב טומרקין שהמשיך ללונדון כדי לסיים שביעי במשחה הגמר ל-200 מטרים גב. אף אחד לא התעלף, אבל הכל יכול להיות.
טומרקין, נציג הספורטאים, אמר במסיבת עיתונאים לפני הנסיעה: "זה אירוע ענק ואני יכול לומר שזה פחות או יותר אותו הדבר כמו אולימפיאדת לונדון שהשתתפתי בה לאחר מכן".
אז נכון, רב המרחק מהאח הגדול, אבל עדיין. שישים אלף באירוע הפתיחה זה עניין מרשים, בנאנג'ינג לבדה חיים יותר בני אדם מבישראל כולה.
האצטדיון הענק לבש חג, אחרי שהסינים השוויצו קצת עם פירוטכניקה ואקרובטיקה, עלו המשלחות, כאמור, להוציא את המשלחת הניגרית. הגולש יואב עומר נשא את דגל ישראל בראש אבל עם כל הכבוד, אותנו צריכה לעניין קצת יותר מי שצעדה כמה מטרים בעקבותיו. דמות קטנה, נחבאת אל הכלים, צנועה, אבל חתיכת ספורטאית נפלאה. יותר מהירה מקיפוד ים, יותר חדה מעקומת לאפר. יעל דניאלי, שחיינית פארק המים, נושאת את נס מודיעין בארץ האורז. אלופת ישראל ב-5 ק"מ מים פתוחים, בתור התחלה, כדי למנות את רשימת התארים שלה צריך שבת חופשית וגשר עד שלישי. יעל חטפה את הכרטיס ברגע האחרון בזכות 9:02.16 ב- 800 חופשי באליפות האקדמיה למצוינות. "הולכת להיות רמה מאד גבוהה, מתחרות חזקות", היא אמרה אז. "המטרה שלי היא שיא אישי". גם ב- 400 תהיה לה הזדמנות.
בתיכון מו"ר מתחשבים אבל עדיין דורשים שתצביע. דירבאלאק לא מארגנים הקרנה על מסך ענק וקוראים לשומר מהבוטקה. המורות למתמטיקה יחשבו סיכויי הצלחה ומי שהבריז מחינוך גופני יצטרך לעשות עבודת שורשים על גלגל הצלה. לא משנה מה תהיה התוצאה, צריך לתלות תמונה שלה על הקיר מאחורי המזכירה, כדי להזכיר לכולם שעבודה קשה משתלמת.
לחשוב שבהתחלה היא שחתה והיה לה משעמם, אבל מדליה ושתיים כבר הכניסו בה כוח. בזמן שאחרים רוצים להיות ראש קטן או מקסימום באיי נאפה, היא מנסה להשיג את מיסי פרנקלין נגד כל הסיכויים.
כשיעל תיגע בקיר ותרים את הראש מהמים, היא תחייך חיוך קטן. אם לא שיא אישי, נסתפק גם במשהו מהדיוטי.
(צילום פרטי)
