פגישה לאין קץ, אסף אמדורסקי וישראל גוריון, צילום יח"צ
הרבה דברים נכתבו על אסף אמדורסקי. כתבו שהוא מתנשא, נרקיסיסט, מופרע, מלא בעצמו ולא יודע לעבוד עם אחרים. אז כתבו. הרי באותה נשימה גם נכתב שהוא גאון מוזיקלי, פרפקציונסט, אינטלגנט, מוכשר ופורץ דרך מבחינה סגנונית. כלומר כל אחד יכול להרכיב בראשו את דמותו של אמדורסקי, לאהוב אותה יותר או פחות. מה שכן, את הסינגל שמשחרר השבוע אמדורסקי יחד עם ישראל גוריון, פגישה לאין קץ, אי אפשר שלא לאהוב. הסינגל שהוקלט בהופעה מיוחדת של אמדורסקי וישראל גוריון לציון 20 שנה למותו של בני אמדורסקי, מצליח לגעת ולעורר כמיהה לימים אחרים ורחוקים. אמדורסקי הבן וישראל גוריון שהוציאו בשנה שעברה את האלבום המשותף והמצויין "שרים הדודאים", ממשיכים להופיע איתו גם בימים אלו, ונראה שזה ימשך עוד זמן רב.
הביצוע לשיר שכתב נתן אלתרמן והולחן ע"י נעמי שמר, הוא נקי ופשוט, עושה חסד עם המילים המופלאות. הגיטרה מלווה את השיר בעדינות ומכות התוף חלשות ועדינות. אמדורסקי לא לוקח את השיר למחוזות אחרים, אין צורך. יש כמה שירים בעולם הזה שצריכים להישאר במתכונת המקורית שלהם. כן יכולים לזכות לרענון ולשכבת צבע חדשה, אבל נשארים באותו גוון. השיר שזכה למספר גרסאות כיסוי במהלך השנים והוקלט לראשונה ע"י אריק איינשטיין ז"ל, ישאר תמיד רלוונטי, זה כוחן של מילים שנמצאות ברצף הנכון.
יש משהו מאוד מיוחד בקשר שנוצר בין ישראל גוריון לאמדורסקי, שבא לידי ביטוי בביצועים שלהם. מרחק הגילאים ביניהם והעובדה שישראל גוריון מכיר את אמדוסקי, לפני שאמדורסקי הכיר את עצמו, מייצרת דיאלוג טוב בין השניים. השפה המשותפת שלהם מורגשת במוזיקה שהם עושים. יש משהו מאוד מדויק בביצוע הזה. אמדורסקי בקול דק אבל לא גבוה מדי, לא נשאב למקומות שעלולים להזיק לשיר. יש הרבה חן בביצוע הזה, שנובע מתוך שלווה. "תפילתי דבר איננה מבקשת, תפילתי אחת והיא אומרת הא לך".
הסינגל שבוחר להוציא אמדורסקי ל"פגישה לאין קץ", מעורר את המחשבה על איכות הטקסטים שאנחנו נחשפים אליהם במוזיקה הישראלית של היום. השפה שהשתנתה כמעט לגמרי, המחשבה על כל מילה והלחנים שעושים כבוד לשיר. אסף אמורסקי וישראל גוריון מצליחים לשמור על הגחלת ועושים את זה בטוב טעם.
