פסק דין בעל חשיבות גדולה בתחום הנדל"ן ניתן השבוע בבית משפט השלום ברמלה, כאשר השופט זכריה ימיני חייב נתבע – תושב מודיעין שהוא בעצמו עורך דין – לשלם 71 אלף שקלים לסוכנות התיווך "נחלת בנימין" בעיר. סכום זה מהווה כפל דמי תיווך עקב עיסקת מכירה שנעשתה "מאחורי גבו" של המתווך.

מפסק הדין עולה כי הנתבע הוא בעל דירה ברחוב חרצית בעיר, שחתם עם "נחלת בנימין" על הסכם תיווך והסכם בלעדיות לחצי שנה למכירת דירתו. כשבוע לפני תום התקופה פתח בעל הנכס בעצמו מגעים עם רוכש פוטנציאלי ומכר לו את הדירה.

המקרה אירע בשנת 2010. בחודש מאי נחתם הסכם התיווך והסכם בלעדיות. דמי התיווך נקבעו לסך של 1.5% עד-2% בהתאם למחיר הדירה. עם זאת, הסכימו הצדדים בעל פה כי בעל הדירה יוכל לפעול לשיווק הדירה בעצמו לצורכי שכירות בלבד. מספר ימים לפני תום הבלעדיות הפנה בעל הדירה למתווך אדם שביקש לשכור את הדירה.  המתווך הצליח לשכנע את הקונה לרכוש את הדירה במקום לשכור אותה. אותו אדם החל לנהל מו"מ על מחירה עם בעל הדירה מבלי ליידע את המתווך. בסופו של דבר נחתם הסכם המכירה ללא ידיעת המתווך ולאחר שתקופת הבלעדיות הסתיימה.

 ב"נחלת בנימין" לא אהבו את העניין ולאחר שבעל הדירה התחמק מתשלום דמי התיווך הוחלט לתבוע את בעל הדירה.

זה טען בבית המשפט ששני ההסכמים שעליהם חתם היו ללא חתימת המתווך עצמו והחתימה נוספה לאחר מכן, ולכן אין למסמכים למעשה תוקף משפטי מחייב. הוא ציין כי מכירת הדירה התבצעה בפועל לאחר תום תקופת הבלעדיות בת חצי שנה ולכן המתווך אינו זכאי לשכר טרחה.

 השופט זכריה ימיני דחה את טענת מחסור החתימה וציין כי על פי החוק, הסכמי תיווך חייבים לשאת את שמו של המזמין בלבד, לכן אין זה מחייב שעל המסמכים תתנוסס גם חתימת סוכנות התיווך.

השופט גם קבע כי הסיבה הישירה למכירת הדירה נעוצה בשיחה שנעשתה בין המתווך לקונה הדירה והשיחה התקיימה עוד בתקופה שבה הבלעדיות היתה בתוקף. לכן המתווך הוא זה שהביא למעשה לביצועו של הסכם המכירה, גם אם ההסכם נחתם לאחר תום תקופת הבלעדיות.

מסקנות השופט ימיני היו ברורות: על בעל הדירה לשלם לתובעים כפל דמי תיווך ופיצוי מוסכם, בהתאם למה שצויין בהסכמי התיווך והבלעדיות, בסך כולל של 71 אלף שקל ובנוסף בעל הדירה נדרש לשלם עוד 12 אלף שקלים כהוצאות משפט.

אשר נדיבי מסוכנות התיווך סיפר לנו השבוע: "התנהגנו בהגינות וביושר. עשינו את כל הפעולות המתחייבות מהסכם הבלעדיות. הבאנו שישים לקוחות להראות להם את הנכס והוכחנו זאת בבית המשפט, אבל הוא התעקש שלא לשלם לנו. אפילו הצענו לנתבע שישלם את המינימום בגובה 1.5 אחוז, כדי לסיים את העניין, ולבסוף לא היתה לנו ברירה אלא לפנות לבית המשפט שקיבל את עמדתנו".