Electric Zoo – Diamands In The Sand

בשם "אלקטריק זו" נתקלתי פעם ראשונה במהלך שיחה שניהלתי עם משה מזרחי, המנהל המוזיקלי של האוזןבר. כששאלתי אותו איזה להקה הוא רואה כדור העתיד של האינדי הישראלי, הוא מיד שלף את שמם. ההתלהבות שנראתה בבירור בעיניו גרם לי לתייק את השם בתיקיית ה"לבדוק", תיקייה שלמרבה הצער לא מזדמן לבקר בה רבות עקב עומס החומרים המוזיקליים שמפוצץ לעייפה באמנים מקודמים או להקות הייפ. למרבה המזל, רוב השמות שמתוייקים שם מגיעים בסופו של דבר גם לקדמת הבמה. "אלקטריק זו" עוד לא עשו זאת, אבל הם בהחלט יעשו.

האלבום הראשון של השלישיה המלהיבה הזו, Diamands In The Sand, בהחלט מגבה את דבריו של מזרחי. ערבוב של רוק'נרול שורשי עם אלמנטים Fאנקים, רוח צעירה ואנרגיה שדורשת לחדש את ימי הרוק הבולטים. השראות מהסבנטיז ומהעכשיו, ושום זכר למגע הישראלי, מביא טעם טרי שמתפוצץ על במות אבל גם מוצא את עצמו היטב באולפן הנכון.

האולפן הנכון, במקרה הזה, הוא אולפני רדיו קול הקמפוס. הפרוייקט המבורך שלהם, חרקה, מחבר בין הרכבים חסרי אולפן לאולפן שדורש מוזיקה. ביחד עם כלי הקלטה אנלוגיים, שמשרים על כל העניין רוח נוסטלגית, הם מקליטים אלבומים בזמנים קצרים להפליא (האלבום הזה לדוגמה, הוקלט כולו במהלך ארבעה ימים) במה שמחבר בין רוח אילתורית לזיקוק היכולות של ההרכבים. "אלקטריק זו" הם חשודים מיידיים לדבר שכזה. הרכב שגונב הצגות בפסטיבלים ומעלה הופעות ששומעים, הוא גורם שבהחלט הגיע לבמה הזו בזכות גדולה.

גם אנשי קול הקמפוס זכו כאן. בעוד זמן לא רחוק בכלל, "אלקטריק זו" עומדים להגיע לבמות ופסטיבלים גדולים בהרבה. כהרכב ששר באנגלית ויודע לקחת טעם של פעם עם עוצמה עכשווית, יש להם פוטנציאל עולמי, מה שמוכח שוב באלבום המצוין שעל אף שנוצר בזמן קצר נשמע כאלבום מגובש ושלם בהחלט. זה מעיד בעיקר על בשלות של ההרכב הצעיר שכבר מגיע להקלטות חם ומוכן עם סגנון מובחן וניואנסים ידועים.

משמח מאוד לשמוע את "אלקטריק זו" חוגגים. בין אם בשמחה, כמו בסינגל Ice Cream או בשירים כאובים יותר, אלמנט שמוביל בהרבה על הצד השני, הם נשמעים כאילו הם שוחים במים שטבעיים להם. מחברים בין לד זפלין והצ'ילי פפרז עם קצת הפתעות צדדיות, אין שום סיבה שלא יצליחו בארץ, גם אם באפיל חו"לניקי שלא תמיד מצליח כאן. הרי נוסטלגיה לסוג המוזיקה הזו קיימת בישראל כבר שנים ואם להקות מהסוג הזה, עם החותמת על הדרכון, מצליחות גם כך, אין סיבה שהרכב חי ובועט מישראל יתפוס את הנישה הנרחבת הזו. עם הנגינה הווירטואוזית, הרוח החגיגית ומספיק דרייב להמשיך לגנוב כל הצגה שניתן, הם יגיעו לבמות גדולות יותר מזו המכבדת של קול הקמפוס. 

(צילום יחצ)