הנחש

בימוי: דליה שימקו, תרגום: מרים שוסטרמן-פדובאנו, עיבוד לבמה: שרון אלכסנדר ודליה שימקו, משחק : שרון אלכסנדר, תפאורה : אלכס ברויטמן, מוסיקה מקורית: איסר שולמן. הפקת תיאטרון תמונע.

יחסי גומלין של אהבה, תשוקה וקנאה בעולם של מציאות ודמיון, הם מרכיבי הקומדיה השחורה והחדה "הנחש" שביימה דליה שימקו. המחזה המרתק הזה מבוסס על הרומן של הסופר האיטלקי לואיג'יי מלרבה, המספר את סיפורו של אדם הנכנס לתחתנ משטרה ומתוודה על כך שרצח את אהובתו, ואכל את בשרה. הסיפור המעוות שלו, שמתאר את התגלגלות מערכת היחסים בינו לבין האשה שפגש במקרה, מהרגע בו פגש בה, כולל רגעים אנושיים, מצבים מופרכים והגבולות בין בדיה למציאות מטשטשים בתהליך הדרגתי עד שקשה להבין מתי מתחילה האמת ואיפה השקר.

המחזה הכתוב כמונודרמה לשחקן בודד, מעמידה את שרון אלכסנדר במרכז במה ספגנית שכוללת שולחן, כסא ומסך שעליו מוקרנים קטעי וידאו. הוא בעל חנות לתקליטים ישנים, וחובב זמר עברי המגולל באופן דרמטי את סיפור האהבה  שלו למיכל, צעירה מסתורית. אם בהתחלה הוא נראה כמו " ארץ ישראל הישנה והטובה, שאוהב לפזם את שירי הארץ,  ככל שהסיפור מתקדם, נחשפים עוד ועוד צדדים אפלוליים באישיותו, והשירים  (כמו "אל תעברי ילדה ברחוב") מקבלים משמעות מצמררת.

הצגת יחיד היא אתגר לא פשוט, והיכולת של אלכסנדר ליצור מתח ולהחזיק את הקהל מרותק מהרגע הראשון ועד הסוף, היא בזכות הווירטואוזיות שהפגין. הדמות שיצר היא מלאת צבעים: כריזמתית, אפלולית, אכזרית, שוביניסטית, משעשעת ואנושית. המחזה שכתוב בשנינות, מותח את הגבול בין מציאות לדמיון, ומצליח עד הסוף לערער ולבלבל את הצופה. סיפורי רצח על רקע רומנטי וקנאה חולנית ואובססיבית הם חלק מהמציאות היומית שלנו ונדמה שהאוזן התרגלה, אבל יכול להיות שקניבליזם כאקט של קנאה וטירוף, אפשרי במציאות חיינו האלימה? שורה תחתונה: הצגה מרתקת ומותחת עם שחקן בודד שמצטיין במשחק וירטואוזי מרשים.    

(צילום יחצ)