חיזור גורלי

מחזאי:  ג'יימס דירדן, בימוי: משה קפטן, שחקנים: אסנת פישמן, אקי אבני, ריקי בליך, אורי הוכמן, הילה שלו, שפי מרציאנו, עמוס בוארון, דורון עמית, רזיה ישראלי, הפקה תיאטרון הבימה.

הסצינה שאולי הכי מזוהה עם הסרט המיתולוגי "חיזור גורלי" (מ-1987), אותו סרט שהיווה גם נקודת מפנה חשובה בקריירה של גלן קלוז, היא זאת של הסיר המבעבע עם ארנבת המחמד שמתבשלת בתוכו, אותה נקמה אכזרית של אלכס פורסט, המחזרת האובססיבית שהפכה לסיוט של כל גבר בוגדני. זאת גם תמונת השיא במותחן האירוטי שעבר יפה לקדמת הבמה בכיכובם של אקי אבני, ריקי בליך ואסנת פישמן. דווקא היכן שסרטים רבים וגדולים נפלו במעבר בין מדיום קולנועי לבימתי, מצליחה ההפקה של תיאטרון הבימה להעביר את הדרמה בהצלחה, הרבה בזכות עיצוב הבמה הכולל תפאורה מסתובבת ודינמית שמאפשרת מעבר ממקום למקום, קטעי ווידאו ארט שמאדירים את החושניות והמתח באוויר, תאורה נפלאה ומשחק טוב. כל אלה יוצרים חוויה ויזואלית, כמעט קולנועית על הבמה.

בעלילת המחזה המבוסס על הסרט שכתב ג'יימס דירדן, דן גלאגאר (אקי אבני) הוא עורך דין ניו-יורקי מצליח, הנשוי באושר לקייט (ריקי בליך). השניים הורים לאלן ומתכננים להרחיב את המשפחה ואולי גם לעבור לבית בכפר. בסוף שבוע אחד בו דן נשאר בגפו בזמן שאשתו והבת נוסעים להורים, הוא יוצא לבלות עם חברו הגרוש ג'ימי (אורי הוכמן) ופוגש בבר את אלכס פורסט (אסנת פישמן), בחורה רווקה ומושכת. הוא לא היה זה שיזם, אבל גם לא התנגד והשניים מבלים יחדיו יומיים סוערים ומלאי סקס, שבסופם מבקש דן לשכוח את הסטוץ ולחזור לחיק משפחתו. אלא שאלכס ממשיכה לרדוף אותו, אינה מוכנה לקבל את התעלמותו, וגורמת לתוצאות הרסניות לו ולמשפחתו.

הבימוי הנפלא של משה קפטן בהפקה הזאת מעמידים את דן גם כמספר בקטעי הקישור, מה שמדגיש שכל הדרמה הזאת היא מנקודת מבטו הגברית.  למרות שקטעי האימה החזקים של הסרט אינם באותה עוצמה, הרי שעדיין הדרמה שומרת יפה על מתח ועניין לכל אורכה. השינוי בסוף המחזה, שמוביל למותה של אלכס, חוסך אולי את סצנת הדמים האימתנית במקלחת, אבל גם מעניק לאלכס את הניצחון הסופי במערכה האחרונה, ומחדד בצורה קצת אחרת את השאלות המוסריות, והתובנות של סיפור הבגידה.

שחקני המחזה משכנעים ועושים עבודה מצוינת, למרות שפה ושם יש היו נפילות קטנות, כמו בסצינה שבה אקי אבני  (דן גלאגאר ) מאבד עשתונות והקול שלו הולך לאיבוד בווליום הגבוה. אבל בשורה התחתונה הוא מתזז רוב הזמן על הבמה ויוצר דמות אמינה של גבר שהולך לאיבוד, כזה שרואה עצמו קורבן בסיפור שיצא משליטה. אסנת פישמן המאהבת האובסיסית, נפלאה. במקצועיות היא יוצרת דמות שמשתנה בהדרגה מרווקה נחשקת לאשה מעורערת בנפשה. הצלע השלישית בסיפור, אשתו של דן, אותה מגלמת היטב ריקי בליך קצת נעלמת בעיבוד הבימתי, ואורי הוכמן, כג'ימי חברו הגרוש של דן, מוסיף קלילות והומור.     

שורה תחתונה: הגעתי בלי ציפיות והופתעתי. דרמה חווייתית משכנעת, מותחת, ומצליחה יפה היכן שהרבה כשלו. 

(צילום יחצ)