בימים מורכבים אלה, שמאתגרים עוד יותר את התושבים המבוגרים שקשה או נבצר מהם לצאת מהבית, מתברר כי יש מי שדואג להגיע אליהם עד לבית, להפוגה מוזיקלית משמחת.
מאחורי מיזם "בין הבית לפזמון" עומד רועי בנימין, תושב העיר שפתח קבוצה המשדכת בין אלו שישמחו שיגיעו אליהם לבין המעוניינים לשמח. השבוע סיפר בנימין, שעבד עד לאחרונה במשרד ראש הממשלה במטה לביטחון לאומי, כי "למעשה, עוד לפני המלחמה רציתי לצאת לדרך חדשה. כרגע אני בסוג של חופש ובתקופה הזאת אחד הדברים שמאוד רציתי לעסוק בהם הוא במעורבות חברתית, מה שלא התפניתי לעשות עד היום. ולכן, כשפרצה המלחמה הבנתי שזה הזמן להיכנס לעולם שיקר לליבי של פעילות קהילתית התנדבותית".
על האופן בו נולד הרעיון מספר בנימין כי "אני אומן יוצר, לאורך השנים מוזיקה תפסה נתח משמעותי בחיים שלי. אני מנגן ושר, הופעתי יחד עם חבר ועשינו מוזיקה ושירים ישראליים, דברים שעושים נעים לנשמה, בייחוד בתקופה המלחמה. מאז ה-7 באוקטובר מוזיקה נותנת הרבה נחמה לאנשים, וגם לי בעצמי. היא כלי מאוד מיוחד שיכול לחבר אנשים שלא יכולים לצאת מהבית, או לחלופין בעלי מוגבלויות".
עוד הוא מספר כי לאחר שהציע את שירותיו בפוסט בפייסבוק, החלו להגיע פניות. "אני מגיע עם הגיטרה לבית של אנשים שצריכים", הוא מספר, "מנגן ושר להם, ומהר מאוד אנחנו מוצאים את עצמנו מתחברים דרך המוזיקה. נוצרו מפגשים מאוד מרגשים. יצא לי לפגוש מגוון של אנשים. לשמחתי ולהפתעתי, קיבלתי הרבה פניות וגיליתי שיש צורך אמיתי. זה לאו דווקא בא מהקשישים אלא דווקא מהמשפחות שרצו להפיג את הבדידות ואת תחושת הלבד שלהם ופנו אליי".
על המפגש הראשון שלו, עם אדם בשנות התשעים לחייו שמרותק לביתו, לבד עם המטפלת שלו, מספר בנימין: "הבת שלו הזמינה אותי. הגעתי אליו, הוא היה נגן מפוחית בעבר, והרגשתי שדרך המוזיקה החייתי אותו. לאט-לאט, עם השירים, הוא לקח את המפוחית וניסה לנגן. היו הרבה דמעות של התרגשות והיה מאוד משמח לראות אותו חוזר לחיים. במפגש אחר הופעתי אצל קשיש שביקש שאבוא להופיע אצלו בבית ותוך כדי הוא סיפר לי על הרקע המוזיקלי שלו. במפגש אחר הגעתי לאישה שלא יכולה לצאת מהבית וסובלת מדמנציה. כשהגעתי לבית שלה ראיתי אותה ישובה מכונסת בעצמה, ואז ישבתי איתה וניגנתי לה את 'ירושלים של זהב', ופתאום ראיתי שהמבט שלה נע לכיווני והיא חייכה. קיבלתי פידבק מהמשפחה שזה כן הזיז לה משהו".
"זה יצר אצלי תחושה של שמחה כפולה, גם אני נתרמתי מזה וגם הם", הוא מוסיף. "נוצרו הרבה רגעים יפים של לשיר עם בני המשפחה שסביבם. דבר הוביל לדבר. זה התחיל מיוזמה ספונטנית שלי ורצון לעשות ולתרום לעיר ולקהילה שלנו, ומפגש הוביל לעוד אחד ועוד אחד. כשראיתי שיש פה משהו משמעותי ובעל צורך החלטתי לקחת את זה צעד קדימה, ולכן פתחתי קבוצת פייסבוק שבה אני מנסה לרתום עוד אנשים שרוצים להתנדב. מצידי, אפשר גם לבוא סתם לדבר. לא חייבים לבוא עם מוזיקה, פשוט לבוא ולעשות שמח".
רגע לפני סיכום הוא מוסיף כי "אני באמת חושב שיש כאן צורך אמיתי ומזהה שיש ביקוש ויש רצון. מה שמקבלים בתמורה הוא מאוד גדול ומשמעותי. אלה באמת רגעים של חסד כשמגיעים לאנשים הטובים האלה. דרך זה אני לומד על החוזק שלנו כעיר ורואה את רשת התמיכה הקהילתית שיש כאן. פגשתי אנשים בתחום ההתנדבות שנותנים תקווה בימים אלה".
