על כוחה המרפא של המוזיקה נכתבו כבר הררי מילים, אולם סיפורו האישי של שי כהן, תלמיד כיתת י"ג בבית הספר לחינוך מיוחד גוונים בעיר, מדגים זאת ביתר שאת.

כהן, שסבל במשך שנים רבות מאפליפסיה ולמצבו לא נמצא מזור, גילה בשלב מסויים את המוזיקה, הפך לדיג'יי וכיום הוא כבר לא סובל יותר מהתקפים. השבוע סיפר כהן בן ה-20, שעובד גם כשליח ומשרת בצבא בהתנדבות, על המסע המורכב שעבר: "יש לי אפילפסיה מגיל שלוש, התחלתי לקחת תרופת גועליות שלא אהבתי ושלא עזרו לי, ומה שריפא אותי זאת המוזיקה. התרופות לא עזרו. המצב שלי היום מצוין ואין לי התקפים, בזכות המוזיקה".

איך התחלת להיות דיג'יי?

"עברתי המון בחיים – אשפוזים, ניתוחים, בדידות, הפסדי לימודים, דחייה מילדים שפחדו להתקרב אליי בגלל המחלה – וכיום, כשאני בן כמעט 20, אני בעצמי לא מאמין היכן הייתי ולאן הגעתי למרות המחלה הזו. ניסיתי המון תרופות וניתוחים, אבל כלום לא עזר לבריאות שלי עד שפגשתי את עולם המוסיקה בבית החולים. התחלתי להיות דיג'יי לפני שנתיים. ראיתי משהו בפייסבוק של אימא שלי ואמרתי 'אני רוצה ללמוד להיות דיג'יי'. היא שלחה אותי לראשון לציון לעשות קורס, ובסיומו קיבלתי תעודה וערכה. ואז התחלתי לעבוד בזה ופתחתי עסק. אני עובד בחתונות, בת/בר מצוות, חינה וימי הולדת. מבחינת סוגי מוזיקה אני אוהב הכל, אבל בעיקר מזרחי ומיינסטרים".

למה אתה אוהב להיות די ג'יי?

"המוסיקה זורמת לי בדם וכשאני מתקלט אני בעולם אחר. זה לא רק ללחוץ על הכפתור ולנגן, אני מגיע 'לעבוד' מכל הלב ומקפיץ את הרחבה והקהל. מזמינים אותי כל מיני אנשים לאירועים שונים והתגובות שלהם בסוף הערב גורמות לי להנאה, אושר וסיפוק עצמי, כי אני מרגיש שווה ובדיוק כמו כולם".

איריס כהן, אימו של שי, סיפרה על הדרך שהוא עשה: "שום דבר לא עזר. ניסינו יותר משלושים תרופות, ניתוחים, קוצבים וממש כלום לא עזר. כששי גדל קצת הבחנו שהוא היה מסתובב עם אזניות, ופתאום לא היו 70 התקפים ביום אלא 20. הלכנו לנוירולוג והוא אמר שהוא לא יודע להסביר את זה, אבל אם אנחנו אומרים שיש הטבה זה מצוין. עם הזמן ההתקפים היו במגמת ירידה. ואחרי כל זה הוא עשה בגרות והוא ימשיך וישלים את כל הבגרויות בעתיד".

איך את מסבירה את זה?

"המוזיקה נתנה לו את הפוש. הוא מצא את המקום שלו. אני חושבת שבזכות המוזיקה הוא נרפא. כשהוא עולה לבמה הוא ילד אחר. זה משפיע עליו לטובה, האדרנלין עושה את העבודה. בהתחלה חשבתי שזה רק לעצמו, לא האמנתי שהוא יתמיד בזה ושזה ירפא אותו. הייתי ספקטית אבל זרמתי איתו. הוא סיים את הקורס בהצטיינות והשאר היסטוריה. פתחנו לו אתר ממומן שעוזר לו, ואני ואח שלו יחד איתו מקבלים לקוחות וסוגרים לו אירועים. אני בטוחה שהוא ימשיך עם זה. הוא רוצה לגדול בתחום עוד יותר, ובעזרת השם שימשיך להצליח. גם לעשות כתבה היה רעיון שלו כדי לעזור לעוד אנשים שנמצאים במצבו".