ג'ודאית אולימפית כבר יש לנו במודיעין, עכשיו אנחנו צריכים ג'ודאי. מועמדים? נועם אוחיון, תלמיד כיתת י"ב בבית הספר עירוני ב' במודיעין. הוא בן 17, אלוף ישראל בג'ודו לקדטים במשקל עד 90 ק"ג, ולפני חודש הוא חיבר איפון לאיפון לאיפון לאיפון לאיפון וטיפס בקלילות על המדרגה הגבוהה ביותר בפודיום. בנוסף למדלית זהב הוא קיבל כתשורה גם את הכרטיס לפסטיבל הנוער האולימפי בסקופיה, מקדוניה, המכונה גם אולימפיאדת הנוער. תריסר ג'ודוקות ישראלים בלבד זכו בכבוד לקחת חלק באירוע היוקרתי, שנחשב לתחנת מעבר משמעותית בדרך לעולם הבוגרים, ובגיל 17 כבר יש לו קוף על הגב בדמות ציפיות גבוהות.
"נבחרתי לייצג את ישראל באולימפיאדת הנוער האירופית במקדוניה, חוויה מטורפת", סיפר השבוע למודיעין News, "לעמוד עם דגל ישראל, לשמוע את העידוד ולדעת שאתה מייצג מדינה שלמה, זה רגע שלא אשכח. קיבלתי הגרלה לא פשוטה. ניצחתי בקרב הראשון יריב לטבי שסיים שלישי באליפות אירופה, ובקרב השני התמודדתי מול אלוף אירופה מליטא. הקרב היה צמוד וארוך, ובמהלכו נפצעתי בכתף. אני בוחר להתמקד בנקודות החיוביות ובהבנה שאני יכול להתמודד ולנצח כל יריב בקטגוריה שלי".
נקודת המבט הישראלית?
"הרגשתי שאני מייצג לא רק את עצמי אלא את כל מדינת ישראל. זו גאווה גדולה להראות שאנחנו ממשיכים להתחרות, להיאבק ולהצליח, בכל מצב".
מה תיקח מהטורניר?
"היו קרבות טובים וגם טעויות, אבל מכל קרב למדתי משהו חדש. גיליתי שאני יודע להתמודד עם לחץ ברמות הגבוהות ביותר, ושיש לי עוד הרבה מה לשפר בדרך להישגים הבאים".
מה החלום שלך?
"החלום הגדול שלי הוא לייצג את ישראל באולימפיאדה, לעמוד על הפודיום עם הדגל, לשמוע את 'התקווה' מתנגן ולדעת שכל העבודה הקשה השתלמה".
לא להתקשר אחרי 20:30
המורים מחליקים לו כיפים, החברים לא מתקשרים אחרי שמונה וחצי בערב. לו"ז של אסטרונאוט לפני מסע לירח, אבל עדיין עם וי כחול בוואטסאפ. לא קורע את הרחבה ולא דופק דאבל צ'יזבורגר עם בייקון טלה בשתיים בלילה, באופן כללי. זה חלק מהקסם של גיל ההתבגרות, לאלו מאיתנו שלא טסים לאולימפיאדות. חופש גדול, אבל יש לו שעון מרדים. עושה שיעורים במטוס ומתייעץ עם מומחים. כדי להרחיק לראות צריך לעמוד על כתפי ענקים. 90 ק"ג, יש להזכיר, לכך נדרשים ענקים-ענקים, וממילא הם נופלים כמו תפוחים. בגיל שש הוא עלה על המזרון ולא ירד ממנו גם במגיפות ובמלחמות. מאז הספיקו לבטל את היוקו ולהחזיר אותו בתרועת שופר, אבל בגיל 15 נועם אוחיון קיבל את פרס ראש העיר לספורטאים מצטיינים והעיר הייתה מעלה אדומים.
"לפני שנתיים עברתי עם המשפחה ממעלה אדומים למודיעין, כדי להתאמן במועדון 'דרך הג'ודו' עם עידו ונעם אלקיים, אחד המועדונים המובילים בישראל. רוב היום שלי סובב סביב הג'ודו, וגם רוב החברים הקרובים שלי הם ספורטאים שמתאמנים איתי במועדון ובנבחרת ישראל".
למה ג'ודו?
"אני בג'ודו מאז גיל שש, זאת כבר דרך חיים עבורי".
איך נראית שגרת האימונים שלך?
"אני מתאמן בין עשר לשתיים-עשרה פעמים בשבוע במודיעין ובווינגיט. אימוני ג'ודו, חדר כושר, קרוספיט, אימוני קרקע ואימוני תנועה. בנוסף, אני עובד עם תזונאי, מקפיד על התאוששות ושינה מסודרת."
איך משלבים ספורט תחרותי, לימודים וחיי חברה?
"זה דורש משמעת וניהול זמן. לפעמים צריך לוותר על בילויים, אבל התמיכה שאני מקבל מהמורים, מהמשפחה ומהחברים מאפשרת לי לשלב בין הכל".
אם לא היית בג'ודו?
"קשה לי לדמיין את עצמי בלי ספורט, ובטח שלא בלי ג'ודו".
אחרי שהפך אלוף ישראל, ואחרי שסימן וי על פסטיבל הנוער במקדוניה, לא כולל גיחות למרקש וקזבלנקה, הציפיות מנועם אוחיון, באופן טבעי, עולות עד כדי מאמירות. אבל הלוחם של "דרך הג'ודו" רגיל להילחם. לרוב, בהצלחה. הוא מיישר קו, מישיר מבט לעתיד, ולא מפחד לשתף שבסוף-בסוף, החלום שלו הוא לענוד מדלית זהב אולימפית. באופן לא מפתיע, זהו בדיוק החלום ממנו נוצרים אלופים אולימפיים. מעטים הם אלו שהתגלגלו לראש פודיום, מעטים מהמעטים, בניגוד לרצונם. עוד נכון מסע ארוך לפניו, ולא בטוח שיגיע ליעדו, אבל בסוף המסע הוא לבטח יחזור הביתה, ויכיר אותו לראשונה כדברי המשורר. העבודה הקשה כבר השתלמה, מפה זה רק בונוס. לעת עתה הוא מציג גרף התקדמות עולה, כמצופה, ולא נשאר אלא לעקוב בסקרנות ולגלות לאן הוא עוד יכול להגיע, והאם הוא יזכה להגשים את חלומנו.
"יש לא מעט ספורטאים אולימפיים שאני שואב מהם השראה, כל אחד מהם מלמד אותי משהו אחר: התמדה, נחישות, משמעת ואמונה עצמית. אני לוקח מכל אחד ערכים ותכונות שאני שואף לפתח אצלי".
מה הרגע הכי קשה שהיה לך בג'ודו?
"היו פציעות ותקופות של תחושת תקיעות, במיוחד אחרי הפסדים בתחרויות חשובות. הרגעים הכי קשים הם דווקא אלה שאחרי אכזבה גדולה, אבל למדתי שאלו גם הרגעים שבהם אני צומח הכי הרבה כספורטאי וכבן אדם".
מה הרגע הכי שמח?
"הזכייה השנה באליפות ישראל לקדטים עד גיל 17. זה היה יעד שסימנתי מראש ונקודת ציון משמעותית בקריירה שלי. מהרגע הזה אני מכוון רחוק יותר, לזירה הבין לאומית".
מה החלק הכי קשה בספורט הזה?
"החלק המנטלי, להתמודד עם לחץ, לשמור על משקל, להקפיד על משמעת עצמית, וגם למצוא את הכוחות לקום אחרי נפילה. בג'ודו כל הלחץ על הכתפיים שלך, כי זה ענף יחידני, אבל זה גם מה שהופך אותו לכל כך מאתגר".
אליפות ישראל?
"זה היה יום אינטנסיבי במיוחד, חימום, סדרת קרבות מאתגרת. הצלחתי לנצח בכל הקרבות באיפונים מהירים, והתחושה על הפודיום עם מדליית הזהב הייתה של גאווה ותחושת סיפוק גדולה".
