חובשת קרבית, תסריט ובימוי: קלודיה מאיירס, שחקנים: מישל מונהאן, רון לוינגסטון, פבלו שרייבר, ג'ון סבאג', אואקס פגלי, ארה"ב 2014, 116 דקות. 4 כוכבים (מתוך 5)
"חובשת קרבית" הוא סרטה הכמעט ראשון של קלאודיה מאיירס (אין קשר לננסי, שסרטה "המתמחה" גם מציג בקולנוע), והוא עוסק בחובשת מגי סוואן (מישל מונגן, שאהבתי אותה דווקא ב"משימה בלתי אפשרית"), שחוזרת בדיוק מאפגניסטן עם שק של טראומות אבל גם הצלחות מסחררות, כדי לפגוש את בנה בן ה-5 ולהפוך שוב לאמא במשרה מלאה, כאשר כל הזמן ברקע ההתלבטות שלה כיצד לשלב, או מי יכריע בקרב השחוק מכולם – אמהות או קריירה.
כמו ב"מתמחה", או ב"ריקי והפלאש", גם כאן הסרט משחק בתכל'ס על ההיפוך המגדרי הזה, ועל מה שקורה לנו כשאנחנו מנסות להיות גם אמהות וגם בעלות קריירה, ואנחנו מאד מאד טובות בקריירה, אבל לא האמהות הטובות בעולם. אבל לעומת הסרטים האחרים שהזכרתי, בהם הדמויות והמצבים הופכים לקלישאה והולכים לאיבוד, מאיירס מצליחה להעביר מורכבות של דמות והתלבטויות שעולות וקיימות בכל רגע בדיאלוג, בכל מקום בסרט, בכל שוט. יחסי המגדר אינם פשוט הפוכים – הם מנוכסים מחדש, מאותגרים, מהורהרים ומרתקים.
מגי סוואן לא רק מתמודדת עם הדילמה של הקריירה וההורות, אלא גם נמצאת בבעיה אמיתית כיוון שהיא אישה יחידה בעולם שכולו גברים. היא גרושה ובן זוגה, ריצ'רד, אולי נראה כמו דוש באנלי, אבל הוא זה שהיה המטפל העיקרי בילד, ויהיה גם המטפל העיקרי אם סוואן אי פעם תחזור לאפגניסטן. רון לווינגסטון יוצר דמות שהיא לעיתים חביבה ולעיתים בלתי נסבלת, ואמנם שייכת לה הסצנה הכי מיותרת בסרט (וגם היחידה שאינה אמינה), אבל הניגוד שהוא יוצר עם סוואן עובד לטובת הסרט רוב הפעמים. בנוסף, סוואן יוצאת עם גבר חביב למדי, מהגר מקסיקני בשם לואיס (מנולו קרדונה), שגם הוא, כמו ריצ'רד, אמור לתפוס את התפקיד היותר נשי בסרט, כיוון שהוא עזב את משפחתו על מנת ללכת למצוא עבודה בניכר, מהגר בעולם גזעני שמעיד על כך שהלב שלו תמיד חצוי – חצי עם המשפחה, חצי עם במקום בו הוא נמצא. הוא מעודד את סוואן לדבר על דברים, הוא רגיש ומתחשב, אבל לכל אורך הדרך נותר גם גבר לחלוטין, כך שיחסי המגדר שבסרט אחר היו מתהפכים עד לכדי פארסה, מאפשרים לנו כאן פשוט מבט על גבריות אחרת.
ובל נשכח איפה הסרט מתרחש, בבסיס צבאי בשם "פורט בליס" (שזהו גם שם הסרט באנגלית), מה שאומר שכל מי שמקיף את סוואן, כמעט ללא יוצא מן הכלל, הם גברים. כולל, אגב, הבן שלה, שגם הוא זכר. כך נוצר מצב שלא רק שהסרט לא עובר את מבחן בכדל (מבחן הבודק האם בסרטי קולנוע עלילתיים, מתקיימת אפליית נשים, ע. ג). אלא גם שהדילמה של סוואן כפולה – לא רק שהיא מתמודדת עם אמהות מול קריירה, אלא גם הקריירה שלה היא קריירה צבאית שנחשבת גברית בעיקרה, למרות שהיא חובשת – תפקיד סיעודי השמור בדרך כלל לנשים בעולם שמחוץ לצבא, אבל נותר פתוח לנשים בתוכה.
המיצוב של העלילה בתוך בסיס צבאי, עם פלאשבקים אל עברה הצבאי של סוואן, מאפשרים לנו לראות מה זה אומר להיות אישה בתפקיד קרבי בצבא. סוואן לא מתמודדת רק עם מחסומים, הרוגים, פצועים וכו', אלא גם עם הטרדות מיניות על סף האונס, בהם היא משתמשת בנשקה על מנת לאיים על החייל שעובד איתה, אותו חייל שעימו היא אמורה לשמור על יחסים טובים מאד כיוון שמחוץ לבסיס – זה רק הם מול העולם. בעוד בבסיס סוואן היא האישה, כאשר יוצאים לשטח, המגדר כבר לא אמור לשחק תפקיד. על זה למעשה משחק הסרט – המקומות בהם המגדר אמור לשחק תפקיד או לא. בבית? בחוץ? בצבא? במשפחה? מדוע תפקידים מסויימים עובדים במקום אחר ולא באחר? "חובשת קרבית" שואל שאלות נוקבות ומורכבות, ולא בהכרח נותן לנו את כל התשובות, על חלק אנחנו נצטרך לחשוב בבית.
לזכות הסרט ייאמר שהוא לא מנסה לייפות את המציאות הצבאית לנשים, או בכלל. סוואן כמעט עוברת אונס, ובוודאי שהיא רואה מוות מולה כל הזמן – ובכל זאת, היא רוצה לחזור לשם. ועדיין, יש לי בעיה אחת – אף אחד לא מפקפק בבחירת הקריירה של סוואן. זה מאד לגיטימי בעיניי הסרט, ובעיניי החברה, שסוואן רוצה להיות חובשת קרבית, מאד טובה בעבודה שלה, וצריכה לעשות אותה. כמעט אף אחד לא בא אליה בטענות על עצם העובדה שיש לה קריירה – לעומת סרטים אחרים, בהם הקריירה של האישה היתה באמנות או במקצועות אחרים שאינם קשורים בביטחון המדינה. אצל סוואן הקריירה היא צבאית. היא קשורה בפטריוטיות, באהבת המדינה, בתפיסת ביטחון גברית. כל הדברים האלה גורמים לכך שהבחירה שלה תעבוד, וזה בעייתי בעיניי. כיוון שרואים כאן איך אהבת המולדת ותפיסה מילטריסטית הם הדברים שמאפשרים לנשים לעשות קריירות ואמהות יחד. טוב למות בעד ארצנו (ארה"ב במקרה זה), ואף אחד לא יפקפק באמהות שלך אם תאהבי את המדינה יותר מאת הילדים שלך. אולי, בעצם, חוץ ממך. וחוץ מהילדים שלך.
אבל לא נורא, כי חובשת קרבית הוא סרט מעולה, הוא פמיניסטי למדי אבל לא מיועד רק לנשים. יש בו שילוב נכון של אקשן ודרמה, שחקנים טובים ובימוי מצויין. לכו לראות.
(צילום יחצ)
