נצ'י נץ'- הופעה בפסטיבל הפנסתר, אולם קאופמן, 21.10.15
על האמן נצ'י נץ' כבר כתבתי בעבר, לאחר צאת אלבומו האחרון והמעולה "ברוכים הבאים לפתח תקווה". הוא כוכב בהתהוות אצל הקהל הישראלי (אלה שהם לא "היפ הופ הדס") אבל מהיכרותינו הקצרה, רביד פלוטניק הבן אדם, הוא כוכב משכבר הימים שבסך הכל היה צריך למצוא את הזרקור המתאים שיאיר אותו.
כאשר שמעתי לראשונה על התארחותו בפסטיבל הפסנתר למופע אקוסטי ידעתי שאני חייב להגיע ולו בגלל האפשרות שאזכה לראות משהו חד פעמי ובלתי ניתן לשחזור. לאחר מעשה אני בהחלט מסכים עם הקביעה שלי. הניגודיות המוחלטת כמעט בין סוגת המוזיקה הקלאסית אליה משתייך הפסנתר במסגרת הפסטיבל, זו שסוגת ההיפ הופ שואבת ממנה השראה וסימפולים, למוזיקה השחורה שמייצג פלוטניק היא מעגלית במובן מסוים – כל שיר רועש או אנרגטי שתמצאו בז'אנר השחור סביר שיהיה אפשרי להמיר מלודית לגירסה אקוסטית קלאסית, אך כדי לעשות זאת דרוש מפיק מוזיקלי שחי תווים ומלודיות על בשרו, כזה שאוכל קיק בייס דראם לארוחת בוקר ולא הולך לישון לפני שנגס בקצת סנייר.
למשימת ההפקה החשובה הגיע מפיק האלבום "ברוכים הבאים לפתח תקווה", עומר מור שמו בישראל אבל חובבי מוזיקה מכירים אותו בשם הבמה המשובח שבחר לעצמו "איציק פצצתי", אותו אחד המסוגל לנגן בכלי נגינה (גיטרה במופע שראינו) תוך שהוא שר ועושה קולות של כלי נגינה אחרים בו זמנית, כישרון גדול כבר אמרתי?
הרפרטואר המוזיקלי של נצ'י נץ' ארוך מספיק בשביל מופעים מלאים עם להקה חיה, אך ליקוט השירים הספציפיים שיתאימו לביצוע שקט אינו קל ממבחר גדול. ניכר כי מלבד השיר הפותח "מלך הראפ של המזרח התיכון" שנשמע איטי מדי בביצועו הראשון (אבל השתפר פלאים כשבוצע בשנית כמעיין הדרן) כל השירים ישבו מעולה ובצורה ראויה על הנישה הקלאסית. בחירה של לא מעט שירים מהאלבום השני ("בור ועם הארץ: סיפורו של הבום שאקה לאק") מלבד השיר שהיה הכי טבעי שינוגן אך לא זכינו לשמוע ("בלוז הלב השבור") והשלמת הסטליסט עם שירים נכונים לעיבודים השקטים מהאלבום האחרון היוו מופע מכובד לכל הדעות, כזה שעולה על הציפיות ומלמד רבות על רביד בתור אמן זורם וגמיש, כיוון שהחל את המופע בשוק מסויים כשהבין שזהו מופע בישיבה, אך עד סופו של המופע נצ'י גם הרגיש טבעי וחופשי על הבמה הקטנה וגם הרים להדרן את כל הקהל על הרגליים במחי כף (במוזיאון תל אביב, כן?). פלוטניק הוא בדרן מלידה ומריץ "דאחקות" עם הקהל כשצריך להעביר זמן (או להזכיר לנגנים מה השיר הבא) ומאידך נותן את כל נשמתו על הבמה בשירים אישיים כמו "חסידה צחורה" שריגש עד צמרמורת.
הדובדבן שבקצפת היה שני תופינים לא צפויים – האחד היה שיר חדש שנצ'י נץ' עבד עליו לאלבומו הבא, "אף אחד לא יודע", שנשמע עוד טיפה בוסרי בלייב אבל גם נוטף מהבגרות החדשה שאופפת את ההיפ הופ הישראלי בשנה האחרונה, זו שנצ'י עצמו קיבל והפיק ממנה דבש ואני בטוח שהשיר ייצא בסופו של דבר משהו יפיפה. ההפתעה השניה הייתה ביצוע של "עבודה שחורה" של אהוד בנאי שפלוטניק כה מעריך שהיה מרגש ופגע בול בהקשר למצב בזמן האחרון.
אם אצטרך להשוות את המופע למשהו בידורי שחוויתי בעבר זה יהיה כנראה או למופע האנפלאג של ג'יי זי משנת 2001 או לזה של לוריין היל האגדית מ-2002, אימפקט עצום ממופע שקט יחסית אך מלא מוזיקה משובחת בטוויסט שעשה פלאים. שאפו לנצ'י נץ' על משוכה נוספת שעבר בהצלחה.
(צילום יחצ)
