טאורמינה, עירת חוף בסיציליה.

אנו מתעוררות לזריחה של שמש אדומה שבוקעת מתוך הרי היבשת (איטליה), נושקת למים והם מצדם מקבלים את פניה בברכה של שובל אור ארוך ארוך. מבט חטוף אל עבר הר הגעש אטנה, היום אנו מטפסות על ההר.

העליה לכביש הראשי כבר מבשרת את הבאות: ענני עשן קידמו את פנינו, הבל הפה של אלוהים. העליה אל ההר מפותלת. רגע רואים ורגע לא. המדריכה מסבירה באנגלית קלוקלת שהתמזל מזלנו, לראשונה מזה עשרים שנים החלה התפרצות מחצות הליל. אני מציצה אליו, מנסה להבין, ההתפרצות כבר החלה? ודווקא היום? קשה להאמין. העליה מפותלת, כנראה יש עוד זמן, העשן מתתמר לו הרחק הרחק מההר שכמו מסמן, מכתים את חותמו ברחבי האי.

יערות אורנים וערמונים מקדמים את פנינו. אני מהרהרת לעצמי כמה יפים הם, כבר כמה שנים הם חווים את הפלא הגעשי הזה ומה הם יכולים לספר לי? ברקע נשמעים קולות שמימיים, רוגזים ורועמים. מציצה אליו שוב, זה אתה שרועם? לא לגמרי ברור, אך נראה שכן.

בגובה 1,990 מטר יש תחנה. אנו עולות עוד קצת במיניבוס ואז ממשיכות ברגל. הרכבל שובת כדי שלא להרגיז את הטבע הסורר. בחרדת קודש התקרבנו, עוד עליה ועוד צילום, יותר קרוב ויותר מדהים. לרגע נדמה כי העליה לא נגמרת, אך הקול הזה שקורא מלמעלה לחוות את עוצמת ההתפרצות, אי אפשר לעמוד בפניו.

לאט לאט מתגלה התמונה המופלאה, הלוע מתפרץ ויורק המוני אבני לבה לגובה. הן נופלות למרגלות הלוע הפעיל ומעשנות כהזדהות עם אמא אדמה. הנפילות כל כך אינטנסיביות עד כי דפנות הלוע נראות כמסננת של עשן עצומה. עוד רגע, מאמץ אחרון להגיע לנקודת התצפית הגבוהה ביותר שניתנת היום אל ראש לוע שכן רדום.

אנחת רווחה, אני על גג העולם (2,750 מטר למען הדיוק). הלוע הפעיל מולי, זועם ורועם ואינו חדל, יושבת ומסדירה דופק. לא מאמינה שהטבע יכול לדבר בעוצמה כזו, ואני פה, ממש פה כדי לראות לשמוע ולחוש אותו. מביטה לאחור, העשן שהיתמר מההתפרצות הפך למרבדי עננים עצומים ששקעו ממש מתחתנו וריפדו את כל הנוף, בודדו אותנו מהעולם מטה.

לפעמים השמים נוגעים באדמה, ורעש האדמה נוגע בשמים. טבע נקי בהתגלמותו העוצמתית, הוא חד וחושני, רק לשבת ולהקשיב.