המלחמה שפרצה בישראל לפני כמעט חודש הכניסה את ישראל מידית למצב חירום, ורבים מהעסקים, גדולים כמו גם הקטנים, סגרו את שעריהם באופן מיידי. ארבעה שבועות חלפו וכעת, לאט-לאט, חלקם מנסים לחזור לפעילות, אם כי במתכונת מצומצמת שלא קרובה כלל לזו של ימי השגרה. עבור בעלי העסקים מדובר במכה קשה נוספת, שלוש שנים לאחר משבר הקורונה הממושך.

נעמה צדקיהו, בעלת בית הקפה קפית ומסעדת קסבה, שגם בימי הקורונה בלטה בפעילותה למען זכויות בעלי העסקים, מסבירה שהמצב לא פשוט. "המצב על הפנים. ההוצאות הקבועות ממשיכות, אנחנו אמורים לשלם משכורות אוטוטו ואין מאיפה. ההכנסה הפסיקה מה-8.10. רק היום פתחנו לכמה שעות, אבל המקום ריק והמצב רע מאוד. זר לא יבין זאת. רק עצמאי מבין עצמאי. שכיר מקבל את השכר שלו בכל מקרה. אנחנו לא. בעיקר ענף המסעדות מושפע מכל משבר – מגפה, מזג אוויר, הפגנות, יוקר מחיה ומלחמה. מלצר שלי, ערן מוסט, שהיה לוחם גבעתי, נהרג, ומנהל המשמרת שלי היה בתופת ברעים וניצל בנס, וכעת הוא מסתובב כמו חי-מת, עם פנים נפולות ועיניים כבויות ולא יוצא מהבית. אני עושה הכל כדי שיבוא ואני דואגת לו כאילו היה הילד שלי".

אחת הבעיות שהיא נתקלת בה נוגעת לעובדים בני המגזר הערבי, שחלקם חוששים לחזור לעבודה בעקבות המתיחות. "יש לי שמונה טבחים, שישה מהם הם בני דודים. חלק גדול מהם לא מוכנים לחזור בגלל שהם מפחדים. אין כוח אדם. כבר שנה שלמה שאנחנו רודפים אחרי שר הפנים שיביאו עובדים זרים מסרי לנקה ואוקראינה, אבל אין עם מי לדבר. הייתי בוועדת הכספים, האנשים האלה מנותקים ולא עושים שום דבר. בתוך הממשלה יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. שר הכלכלה לא מנהל שיח, פקידי האוצר מסתכלים על טבלאות אקסל וחושבים שזה משקף את המציאות. צריך לרדת לשטח כדי לראות מה קורה, כי אם אין כלכלה נגמר הסיפור. העסקים הקטנים הם המעסיקים הגדולים ביותר במשק. במקום לחבק אותנו מערימים עלינו קשיים, מטילים עלינו היטלים. זה פשוט לא הגיוני. אני מקווה שמה שהיה הוא לא מה שיהיה, שהכל ישתנה. אנחנו במצב רע מאוד".

האם העירייה או המדינה מנסים לבוא לקראתכם במשהו?

"כרגע העירייה הקלה עלינו בנושא אגרת רישוי, ואנחנו במשא ומתן איתם לראות מה ניתן לעשות עוד כדי לעזור לעסקים. לגבי הארנונה אנחנו מחכים להחלטת הממשלה בנושא. אני מניחה שיבואו לקראת העסקים. חייבים לבוא לקראת העסקים כי זה האינטרס של כולם הוא שלא נקרוס. אני חושבת שעובדים בעירייה ובמנהלת אופק על מתווה כלשהו כדי להקל על העסקים".

מה היה עוזר לכם כעת?

"הייתי מצפה שתיקח את ההפסד שלי, שנה מול שנה, ותשלים מה שחסר. כרגע חסר לי שמונים אחוז מההכנסה. אנחנו עדיין משלמים את ההלוואות של הקורונה, והם רוצים שנשמר עובדים ולא נוציא לחל"ת. אני מתארגנת להוציא עובדים לחל"ת. הגיע הזמן שיחשבו באופן מעשי. אנחנו חשופים בפניהם, הם יכולים להוציא בלחיצת כפתור את כל הנתונים עלינו. אנחנו מנסים לחזור קצת לפעילות, כמובן שהעבודה לא אותו דבר. שר האוצר מנותק מהעולם. אנחנו כבר שלושה שבועות באירוע ולא קיבלנו שקל. המתווה שהציעו עלוב בהרבה ממה שקיבלנו בקורונה. כולם פופוליסטים בשביל לתפוס כותרת בעיתון. זה מה שהם עושים ולא מעבר לזה".

דור אוסטה בעלי הבר פטריקס במע"ר. "פתחנו ביום רביעי השבוע", הוא מספר, "יותר במתכונת של מסעדה ופחות בר. אנחנו מנסים  להוציא קצת את האנשים מהחדשות. אנשים באים, מתאווררים. פתחנו במתכונת של מסעדה בלי מוזיקה, ומתחילים לבוא אנשים, אבל מעט. מבחינה כלכלית אנחנו בבעיה רצינית, כי המשכורות משולמות רגיל, הארנונה ודמי ניהול אותו דבר. כלום לא השתנה ואף אחד לא התחשב. אין שקל הנחה בארנונה, אפילו שהיינו סגורים כל החודש. אנחנו מנסים לשרוד, אבל בדרך הזאת המון עסקים יקרסו במע"ר. אני כבר שומע על עסקים שהם לקראת הסוף. אנשים לא יכולים לשלם שכירות וארנונה כשהעסק סגור. גם כשנחזור לפעילות מלאה, היקף העבודה מאוד נמוך. אני מצפה לביטול מלא של הארנונה ועזרה לכל העסקים. העירייה חייבת לנסות להזרים לנו עזרה מבחינה תקציבית. אנחנו כל השנה מממנים את העירייה עם הארנונה שלנו".

תחום נוסף שמושבת לגמרי הוא ענף האירועים. מוטי לסרי מ"חוגגים הפקות", המחזיק במספר עסקים בתחום, מספר: "אנחנו עם אפס הכנסות מתחילת המלחמה. הקמנו ארגון התנדבותי ופתחנו את המשחקייה במודיעין לתושבי העוטף בחינם. מבחינת עסקים אין כלום לפחות חודשיים-שלושה קדימה. מה עושים? כשהעסק בריא, שורפים את כל הרזרבות. עדיין לא קיבלנו עזרה משום גורם. יכול להיות שחברת מגה אור תעזור בדמי השכירות".

יזם נוסף המחזיק בכמה עסקים בעיר הוא טל דותן, אחד מבעלי בר היין במכבים והפיצריה החדשה ברעות, שמספר: "וויין סטורי עובד החל מהשבוע במתכונת מצוצמת, רק בימים רביעי עד מוצ"ש. אנשים עדיין לא חזרו לתלם, אבל הם מחפשים מקום לקצת אסקפיזם. גם הפיצה ברעות פתוחה ובאים אליה יותר אנשים, כי זה מקום קצת יותר סולידי. עדיין הווליום של המוזיקה נמוך ויש הרבה שתיקות רועמות. הוויין סטורי היה סגור מתחילת המלחמה ועד יום חמישי שעבר, רק עכשיו פתחנו. זה עדיין לא התניע כמו שצריך. אנשים עדיין לא שם מבחינה מנטלית. אני מקווה שלאט-לאט אנשים יתרגלו לחיות בצל המלחמה".

למרות המצב הכלכלי וחוסר הוודאות, דותן מסרב להיכנע לטרור וסבור שלא שצריך להוציא עובדים לחל"ת. "אני לא חושב שצריך לחזור לתקופת הקורונה ולא לחשוב איך מקצצים במשכורות העובדים, כי בסוף טרור זה הפחדה, ואם ניתן להם את זה אז הניצחון שלהם. נצא, נבלה וננסה לקיים חיים רגילים כמה שאפשר. גם מסעדות וגם קוסמטיקאיות וכל העסקים הקטנים, צריך להמשיך לעשות את זה כדי לשמור על השפיות. אנחנו בטראומה, יש צלקת ולא נשכח אותה, אבל כן צריך לתמוך בעסקים הקטנים. שכל אחד יתרום את שלו לעסקים הקטנים שקרובים לבית שלו ומשרתים את הקהל סביב השכונה. כדאי לפרגן להם, לצאת לתמוך, לתת כמה שיותר בשביל לשמור את העסקים האלה עם הראש מעל המים".

באילו בעיות אתם נתקלים כעת?

"יש בעיות קשות של תזרים. המשכיות של מלחמה כזאת יכולה לזעזע הרבה עסקים. עדיין לא קיבלנו סיוע. לפי מה שפורסם על מתווה הסיוע, לא ראיתי חידוש ולא ראיתי משהו מרגש. אני מאמין שיהיה טוב ויפצו את העסקים בסוף, אבל לא צריך לבנות על הדבר הזה. הייתי שמח לקבל עזרה, אבל אני גם ריאלי. בשלב הזה אנחנו לא מוציאים לחל"ת. אני רוצה לחשוב ולהאמין שאנחנו חוזרים בכל הכוח ולשדר שאנחנו כאן, וזה יהיה הניצחון האמיתי שלנו. צריך לנהל את המשק בצורה מסודרת כדי שעסקים ישרדו פה".

בימים קשים כאלו אפילו מוסדות מודיעיניים ותיקים כמו המורדן בר מתקשים. עומרי אנקוה אחד הבעלים של שני סניפי מסעדת ההמבורגרים המפורסמת ושל פיצה באסטרד במע"ר, הוסיף השבוע: "בקשר למורדן יש לנו עסק אחד סגור בפארק הטכנולוגי, ושאר העסקים  – סניף מורדן במע"ר ופיצה באסטרד – עובדים כרגיל, בעיקר במשלוחים. מודיעין מרגישה כעיר מוגנת, תודה לאל, ולכן העסק עובד כמעט כרגיל. כרגע לא יודעים מה הלאה ומה הצפי מבחינת הגבלת התקהלויות, ולכן בשלב הזה הסניף שלנו בפארק הטכנולוגי עדיין סגור. מבחינה כלכלית, כרגע אין עזרה שאני מודע לה".

אפשר להציל את העסק

כרמית תא-שמע, מייסדת ומנהלת חברת "חיבורים – ייעוץ עסקי", מייעצת לעסקים כיצד להתמודד עם השלכות המשבר ולצלוח את התקופה בהצלחה, ככל הניתן.

"בעלי עסקים קטנים ובינוניים עסקו במהלך התקופה האחרונה במתן סיוע וערך לכל מי שרק היה צריך. הם עשו זאת בהתנדבות ובאהבה גדולה ומתוך תחושת ערך, שליחות ומשמעות", היא אומרת. "כעת, הגיע הזמן להציל גם את העסק. צריך להכין תוכנית לזמן המלחמה, גם בתנאי חוסר הוודאות שלה, תוכנית שתכלול התמודדות עם הפן הכלכלי, השיווקי, המכירתי והניהולי של העסק.

נוכחנו לדעת שהמלחמה מנוהלת וממומנת על ידי אזרחיה. בעל עסק שימתין לפיצוי מהמדינה, שאולי יבוא ואולי לא, לא יצליח לקיים את העסק לאורך זמן. זה הזמן שלנו להרים את הראש. בעל עסק שיצליח להתאים את המוצרים והשירותים שלו למציאות העכשווית במהירות ובגמישות הנדרשת, לא רק ישרוד, אלא יצליח גם לפתח ולהתפתח מבחינה עסקית. אם ישכילו לפתח שירותים חדשים ומותאמים למצב, לייעל כלכלית את העסק ואת תהליכי העבודה, לשנות את אסטרטגיית השיווק באופן מותאם ולהעריך מחדש את השוק בתנאי המלחמה, אפשר לעמוד איתנים וחזקים לאורך תקופת המלחמה ולאחריה".

תוכלי לתת דוגמה?

"זה מאוד תלוי בסוג העסק וביכולות הפיננסיות שלו. הרעיון הוא להבין את הצורך שקיים עכשיו. למשל, תעסוקה לילדים, חשש לצאת החוצה, קהילתיות. ברגע שמבינים צורך מתאימים את השירות. אני יכולה לתת לך דוגמה על העסק שלי, אני מלווה עסקית להצלחה. תוכניות הליווי שלי נמשכות בדרך כלל חצי שנה. בניתי סדנה להתנהלות בזמן חירום, הגדלתי את קהל היעד שלי גם לעסקים קטנים ולא רק לבינוניים, וקיצרתי את תוכניות הליווי באופן כזה שייתנו מענה מתאים לתקופה".

גם התושבים יכולים לעזור

חבר המועצה אור גרינפלד, מחזיק תיק העסקים במועצת העירייה, מבקש מתושבי העיר לחזק את העסקים המקומיים בשעה קשה זו.

"מאז תחילת המלחמה כולנו רואים את התרומה המבורכת של העסקים המקומיים שלנו לטובת החיילות והחיילים, כוחות הביטחון ותושבי העוטף ללא תמורה. זה מרגש, זה מחזק, זה מייצר תחושה אמיתית של סולידריות וגאווה עירונית. חשוב לציין שהרוב המוחלט של העסקים המקומיים בעיר תורמים רבות גם במהלך היום-יום, אבל אנחנו כתושבים ותושבות צריכים לשים לב וגם קצת להיזהר.

עוד לפני המלחמה זו הייתה תקופה כלכלית מאתגרת, בעיקר לבעלי ובעלות עסקים קטנים ובינוניים, וכנראה שהמלחמה הזו תהיה ארוכה מאוד, ותקופת השיקום שאחריה גם כן. העסקים במדינת ישראל הם תמיד הראשונים לתרום ולהיכנס מתחת לאלונקה באהבה גדולה, אבל לצערנו הם בדרך כלל האחרונים לקבל פיצוי מהמדינה, אם בכלל.

גם בתקופה הלחוצה והקשה הזו אני מקפיד לסייר, להיפגש ולשוחח עם בעלי ובעלות עסקים בעיר. כולם מחויבים לחיילים שלנו ולמצב, רוצים לתרום ולעזור, אבל יש לזה גם מחיר מהצד שלהם, לעיתים מחיר גבוה מאוד. לכן, לפני שניגשים לבקש תרומה מעסק בעיר עבור החיילים והחיילות היקרים שלנו, או עבור כל פעילות אחרת, תחשבו רגע על הצד של בעלי ובעלות העסקים המקומיים, שכל כך רוצים לתת ולעזור אבל גם צריכים להביא את שכרם ולפרנס את משפחתם.

אנחנו, תושבי ותושבות העיר, צריכים להמשיך לחזק ולהניע את הכלכלה בעורף. דווקא עכשיו, עם כל הסולידריות, אנחנו צריכים כתושבים לרכוש כאן בעסקים המקומיים ולחזק אותם על כל הטוב שהם נותנים לנו במהלך כל השנה, גם בשגרה וגם בשעת חירום, כדי שהם ימשיכו וישגשגו לאורך זמן. נסו לאחד יוזמות שאתם מרימים, להתארגן יחד כתושבים במנגנון רכש משותף או בהקמת קרן קהילתית.

לאט-לאט כלל העסקים חוזרים לפעילות. אנחנו בהנהלת העיר והעירייה עושים ימים כלילות כדי לאפשר שגרה בטוחה בעיר גם בימים קשים אלו, בתיאום עם מערכת הביטחון ופיקוד העורף. שגרה חזקה בעורף – בחינוך, בכלכלה המקומית, בתרבות ובקהילה – היא כלי משמעותי להצלחה במלחמה לאורך זמן".